החייאת מערכת הבחירות המנומנמת

לאור הצטרפותן של דוגמניות, עיתונאים, זמרים, קציני צה"ל בעבר, פוליטיקאים מן העבר, פוליטיקאים מתחילים, ועוד דמויות המאוחדות כולן תחת אותה כותרת של ידוענים, ניתן לכנות את הכנסת כמתנ"ס של סלבים, אשר בו הם אמורים להעביר את זמנם הפנוי בשפע, להתענג על ויכוחי סרק, להיראות, ועוד לקבל מלגה יפה בסופו של חודש.

הבחירות הנוכחיות יתאפיינו בשתי בחינות:

אחרי שנים שגילדנו חמאס, חיזבאללה ופשע, נגד מי הולכים להילחם?

די, נמאס, כמה אפשר לשמוע בחדשות על שדרות והקאסמים?! עוד קסאם פה, עוד פצמ"ר שם, תושבים אשר חיים בפחד מתמיד ללא רגע של שקט לחשוב על דברים רגילים שאנשים רגילים אוהבים לחשוב עליהם - נו, אתם יודעים - משפחה וילדים, אהבה, שמחה, קוטג' 5% מהמכולת, ישיבה לאור הירח וכן, גם על פוליטיקה.

כתבתו של יאיר לפיד "למה דופקים אתכם ואתם שותקים?" [ידיעות אחרונות, 7 ימים, 19.12.2008] בה הועלה על נס "מודל בת-ים לחינוך אישי" שקיבל השנה את פרס ישראל, או כפי שכתב מר לפיד, "קחו למשל את בת-ים. איך אתם מסבירים את זה שהילדים בבת-ים מקבלים חינוך שהילדים שלכם לא?", ממחישה פעם נוספת את מה שכבר ברור לתושבי בת-ים ולאזרחי מדינת ישראל, ומעידה פעם אחר פעם ששלומי לחיאני, ראש עיריית בת-ים שנבחר לקדנציה שנייה (ברוב אולטימטיבי של כ-87%) בחזונו ובראייתו כבר מלפני 5 שנים (בתחילת הקדנציה הקודמת) ידע לקראת מה הוא הולך, ידע כי נושא החינוך הוא הוא הדבר החשוב ביותר בעצם קיומה של מדינה, קיבל החלטה, ולקח זאת כפרויקט אישי, כמשימה לאומית, עם צוות בלתי רגיל, וכפי שצוטט בכתבה "ומה שהכי אבסורדי, זה כמה היה פשוט לעשות את זה". היוזמות שנקט, השדרוגים שביצע (איחוד אגפי נוער עם רווחה) הראה כי לאיש חזון וראייה למרחב.