מפעל "פרי הגליל" רווחי ובכל זאת אולי ייסגר?
מדינה דמוקרטית משמעה שהעם שולט כדי להיטיב עם עצמו. לאמור: המטרה המוצהרת של התאגדות הציבור ל"מדינה" היא שיהיה כמה שיותר טוב לכמה שיותר אנשים.
נכון כי מפעל צריך לפחות לכסות את הוצאותיו. גם אם "לתת פרנסה לכמה שיותר אנשים" גם היא מטרה לגיטימית. אבל אילפו אותנו ש"לתת לכוחות השוק לעבוד" היא הדרך הנכונה לעזור גם לקטנים. ומשמעה: "שהמדינה לא תתערב", ויהיה בסדר. מבחינתי, הרי זה בדיוק כמו לומר שהמדינה לא תתערב ביחסים שבין קשישים לשודדיהם.
"כוחות השוק" בהחלט עשויים לקבוע כי גם מפעל טקסטיל רווחי בישראל ייסגר מפני שבירדן הוא יהיה רווחי עוד יותר. ואנחנו הקמנו התאחדות אזרחים שנקראת מדינה, כדי שנציגינו יפעלו שיהיה טוב לנו. לכמה שיותר מאיתנו. גם אם לעיתים קרובות, אם לא תמיד, זה מתנגש באינטרס של בעל ההון להרוויח כמה שאפשר יותר.
הפיתרון הוא פשוט.
למרות ששטפו את מוחנו שזה "ארכאי", שזה "מפגר". יש להשיב את הבעלות על מפעלים לידי הציבור. אם זה לא הצליח בעבר הרי זה אך ורק בשל שלושה גורמים: מפני שמנהלים מונו לא בהכרח לפי כישורים, תוגמלו (תגמול צ"ל בעשרות אחוזים, לא בעשרות אלפי אחוזים...) לא בהכרח לפי ביצועיהם, ואולי גם בשל שחיתות. ואת שלושת הגורמים הללו אכן חובה לשנות, וגם, אם באמת רוצים, גם אפשר, ובקלות, לשנות. ואז יסתבר שבהחלט אפשר לייצר גם בארץ. וישראל אולי תחדל אז להיות גן עדן מושלם לכמה עשרות משפחות,
אבל תתחיל להיות הרבה-הרבה יותר גן עדן להרבה-הרבה יותר רבים מהאזרחים הפשוטים.
