לפתע כולם התעוררו לתחיה והחלו לזעוק: "הפושעים חצו את הקו האדום", "נהרגים אזרחים תמימים" או "איפה רשויות החוק"?
והממשלה מבטיחה לקיים דיון מעמיק בנושא, המפכ"ל מצהיר הצהרות קרביות כאילו הוא שייך לצה"ל - וכל זה נשמע כמו יריות באוויר. והאזרחים מה איתם? כיצד הם אמורים להתגונן מפני הפשיעה הגוברת מיום ליום?
הפשיעה הזאת לא צנחה עלינו במפתיע, היא כאן כבר שנים רבות, זאת הסטייה החברתית הגדולה שמפירה בגסות נורמות חברתיות של מערכות ערכים כמו מצפון ומוסר ומשבשת את חיי האזרחים החשופים שנים למעשי אלימות, שוד, פריצות לבתים, גניבות רכוש אונס ורצח.
נכון שיש הסברים פסיכולוגיים וסוציאליים לסטיות אלה ועל פתרונן מופקדות מערכות החינוך והרווחה והיה רצוי שהן תפעלנה מהר בתחומן, אך אין זה פותר את רשויות החוק מלהגן על האזרחים, מפני שהנזק אינו רק כספי ופיסי אלא הוא מצליח לערער את ההדדיות שאמורה להתקיים בחברה נוראלית.
ואצלנו למרות מחקרים וועדות שהוקמו כדי להתריע מפני עליית הפשיעה דבר ממשי לעצרה לא נעשה (ועדת שימרון).
שיעור העבירות השונות המלוות באלימות קשה רק עולה, והאזרח הישר מתכווץ בביתו מנסה לשווא להגן על חייו ורכושו בעצמו או בעזרתם של חברות ביטוח המרוויחות מכל העניין והמשטרה ובתי המשפט שמחובתם לאכוף את החוק אינם עושים את עבודתם נאמנה.
פשיעה היא "ביזנס" והיא זקוקה לכסף והרבה, ועסקים רבים שאינם כשרים מזרימים כסף לעסק הזה וזורם אליהם כסף רב, ולעתים גם נושאי תפקידים ציבוריים מיודדים עם אותם עבריינים ונוצר קשר של שתיקה ושיתוף פעולה ביניהם כשהמטרה המשותפת היא ממון וכוח, ומעשיהם פוגעים במרקמים העדינים ביותר של החברה ומאיימים לרסקה.
ומי שמופקד על אכיפת החוק, משטרה, פרקליטות, שלטונות המס ובתי המשפט כנראה מקילים ראש בעבירות רבות ואינן תורמות לשמירת החוק והסדר במדינה ולכן התמונה קודרת כל כך.
אין עבירות קלות יש עבירות ובכולן חייבות רשויות החוק לטפל כדי להשיב את הסדר על כנו ומהר מפני שלקרמינל אין אלוהים, אין מצפון ובטח אינו מפעיל שיקול דעת מוסרי כאשר הוא מחליט לפעול ומי שנפגע מהמעשים האלה הם האזרחים הבודדים והחברה כולה.
אז יאללה לעבודה.
