הטריגר שלי להעלות את ההצעה שתבוא להלן, בא כתוצאה משרשרת טרגדיות שהיו אצלנו ולהלן אציגן, בשיטת הסרט הנע כאשר אעלה רק את מקצתן בעת כתיבת השורות.
הטרגדיה הראשונה שכאמור היא לא היחידה, היא מרגריט לאוטון שנהרגה מיריות בין כנופיות, כאשר הייתה עם ילדיה הקטנים בפיקניק על החוף. עתה נשאר בעלה עם שני ילדיה. הטרגדיה השנייה, היא הנערה שקד שגם היא נהרגה מיריות בין כנופיות, ושבעבור הוריה, החיים הם כבר לא חיים. אחריהם, אריק קרפ, שהיה עם אשתו וילדתו על החוף ונרצח על-ידי קבוצת בריונים שהסתובבו ברחוב. כאמור, הללו מקצת אירועים שיכלו לקרות לך, לאשתך, לילדתך או לנכדתך, סתם כך ברחוב.
היו לנו עוד אירועים כתוצאה מהשתוללות הפשיעה ברחוב, כאשר אלה יכלו להימנע אם היו לנו שוטרי מקוף, שיטת ג'וליאני או איזה תחליף לאלה. עם זאת, האחראים לבטחון הפנים אצלנו - הקיימים, ושמשום-מה רואים את האחראי מהם בתמונות, תמיד מחייך (על מה בעצם?).
בהקשר לשוטרי המקוף - היה לאחרונה ניסיון אונס ברחוב - גם כאן חסרו שוטרי מקוף. ולפני סיום תזכורת האירועים, אזכיר כי היה אונס בעבר הלא רחוק, כאשר האנס טיפס אל הנאנסת לקומה שלישית מבחוץ! - לו היו שוטרי מקוף, הרי היה הרבה זמן כדי לתפוס את האנס.
כאמור, עד כאן קטעים מהמציאות שלנו, כאשר לא ציינתי את הפשעים ה"רגילים": רצח בדקירות סכינים ברחוב! ושאר מהמלאי המצוי.
כמה גורמים שבעטיים המציאות שלנו:
- חבורות הפשע שהן בעצם יחידות צבא לכל דבר. הללו בנויות בארגון טוב מבחינתן: חיים יפה בבתים מהודרים, יש גם מכוניות שרבים לא יתביישו בהן ובעיקר, במציאות שלנו הם יכולים להמשיך במעשיהם, ודווקא בגלל היעדר שאר הגורמים שיוזכרו להלן.
- נציגי הציבור שלנו שהגיעו למעמדם איך שהגיעו וכיום, אין שום גורם שיכול למנוע זאת - היעדר שיטת בחירות שכתוצאה ממנה אין תלות בין ה"נציגים" ובין הציבור ש"בחר" בהם.
- היעדר במה ראויה לציבור, שבין השאר לא תיתן לנושאים הנ"ל לרדת מסדר היום הציבורי. לציבור נשאר רק לברבר ולא חסר מקומות לכך. כך למשל, ה"פרלמנטים" של ימי שישי בערב, "ים" התגובות לכתבות באתרים באינטרנט שאתייחס אליהם חיובית בהמשך, בעבור משהו מועיל לנושא הנדון כאן.
לגבי הבמה לציבור הקיימת ("הפה לציבור" וכיו"ב אמירות בומבסטיות), כידוע זו של העיתונים - הללו שבעליהם ומחזיקיהם הם מיעוט לכל הדעות, הפכו לבמה לציבור עם מעמד של מעצמה. ואכן, הם פועלים כרשות נפרדת בתוך המדינה, יש להם מוסדות שפיטה ובקרה משלהם, מקבלים מהמדינה יחס מיוחד וגם פטורים למיניהם (ממבקר המדינה למשל). המגוחך שהם גם ידועים עם התדמית "הפה של הציבור" על אף שעל הבמה שהם נותנים לאותו פה...
לציבור אפוא, אין במה וכאן אני מגיע להצעה שפתחה את הכתוב. עד אשר יהיו בחירות, והאנשים הראויים שרוצים להיבחר ואולי גם יקראו את הדברים, יקחו אותם ויעמידום בראש מסע הבחירות שלהם - בעלי האתרים והגולשים חייבים לחפש דרכים להפוך את האינטרנט לבמה. זה אפשרי אם משפטנים חסידי האינטרנט הרוצים שהוא יהיה במה, יעשו "תרגיל": כך למשל, ידיעה אמיתית שפורסמה באינטרנט, עם כתובת נמען ברשות ציבורית, חייבת תגובה אם זו פורסמה בציבור; אם זה לא קרה, למשפטנים תהיה עצה מעשית בנידון. פעולה כנ"ל יכולה להוות תקדים בעל חשיבות ואולי נגיע למצב שעל ידיעה כזו יאמרו - "היה כתוב באינטרנט".
