סוניה אהובה

אם נשיא המדינה, שמעון פרס, היה פונה אלי ומבקש שאכתוב עבורו מכתב של אהבה - כך מן הסתם, הוא היה נראה:

סוניה אהובה,

וביום האהבה הזה,
לאחר ששים ושתיים שנות יחד, פתאום את אינך.

והרי ביקשת, הפצרת שלא אלך שוב ועזבתי.

מסונוור מתקווה, מהבטחה להפוך לאיש שאוויתי להיות וזינקתי אל עבר התהילה.

והנה הקצתי אל סדר עולמי חדש, מלא סמלים וסמליות אך נטול כל סוניה.

תל אביב החמה הוחלפה בצינת ירושלים.

פשטות הבית בפאר נשיאותי מנוכר.

ומיטה, רחבה ומהודרת, ריקה ממך אשתי.

גברת ראשונה שלי, אצילה ומסורה
בראת עבורנו משפחה וטיפחת חיים גם כשנותרת לבדך בבית גדול מדי
עם חלומות פשוטים מדי של משפחה ושחוק ילדים, של רביצות ערב ונחת.

תמיד היית לי לעוגן, לביטחון, את לי לדרך.

ובין כל צמתי חיי, בין כל בחירות השכל, את היא בחירת הלב.

סוניה שלי, השיבי את שמי אל שלך, את ליבך אל חיי,
וקיראי לי אלייך, הביתה.

עדיין שלך
שמעון, בעלך.