מכתב גלוי לשר לביטחון פנים

ברשימה הקודמת כתבתי שכל יום הוא חג וכך יש לנהוג. חשבתי על הדברים ועתה הגעתי למסקנה שזו טעות גדולה. אני רוצה אפוא לתקן את המשמעות, לגבי מהות החופש של כל אדם בכל אשר לגבי עצמו, איך הוא חי והאם הוא יכול - במידת האפשר - ליהנות בכל רגע מחייו.

קראתי היום בגאווה גדולה את הידיעה כי הנהלת עירי, כפר סבא, נבחרה לקבל ממשרד הפנים פרס בשל ניהול תקין, וכתושב העיר מאוד שמחתי. אך לפתע נזכרתי כי הנה אך לא מכבר הטיל לכאורה המבקר של עיריית רעננה לא מעט דופי במינוי מסוים שביצע לכאורה ראש עירי בתפקידו כראש איגוד כבאים לערי השרון, וכי לאחרונה היו גם מי שהטילו לכאורה דופי מסוים גם במינויה לתפקיד של היועצת המשפטית לעירייה, וכך גם במינויו לתפקיד של מהנדס העיר החדש. ולרגע עבר בי הרהור עצוב שאדם אשר באמת מאמין כי יש ולו בדל קטן של אמת בדבריהם של הללו המטילים דופי, לא יכול שלא לתהות שמא פרס אשר מקבלת היום בישראל רשות מקומית ברוב הדר ממשרד ממשלתי, כמוהו לפחות קצת בדיוק כאותו תואר אקדמי שמקבל אדם ברוב טקס והדר מאוניברסיטת לטביה.

המלחמה העתידית עשויה להיות לדעת המומחים מלחמת טילים שייפלו במאות ואולי באלפים על אוכלסיה אזרחית. תוצאות המלחמה ייקבעו לפי יכולת העורף לספוג את הנפילות הללו.

בשבוע האחרון הועלתה יוזמה להפריד בין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה לבין יום העצמאות. בתור בת למשפחה שכולה אני מתנגדת לכך.

מדוע אין כל יום חג. לו היה כן, כל אדם היה מסדר את חייו לפי רצונו והנאתו. למשל, אין שבתון, הכול פתוח ובכל זמן שהוא - חגים שבתות ועוד כאלה. ובהקשר המנוחה, גם זו יכולה להיבחר, לפ רצונו של האדם. כך למשל, אם הוא רוצה לבלות ולשמוח, הוא יכול לעשות את אלה בכל יום ויותר מכך: אז הכל פתוח, תחבורה עובדת, יכולים להיכנס לכל מקום, עם מי ואיך שאתה רוצה.