המאחז הלא חוקי אל-עראקיב נהרס בפעם התשיעית ונמחק מעל פני האדמה! מאז הקיץ אשתקד מתנכלים כוחות המשטרה למאחז אל-עראקיב. שמונה פעמים נהרס המקום הדרומי השומם הזה, עד שבימים האחרונים הוא נהרס כליל לצורך נטיעת יער. תושבי המקום הורחקו ממנו והם נצורים בבית הקברות של הכפר. 11 איש נפצעו מאלימות כוחות המשטרה, חלקם אף מכדורי גומי או ספוגיות.
איפה דעת הקהל? מדוע לא שומעים את קולם של אוהבי ארצנו? מדוע ההמונים אינם זועמים ברחוב? האם בגלל שמדובר לא באל-יעקב, אלא בכפר הבדואי "אל-עראקיב"? האם הרס הכפר שמונה פעמים ובימים אלו גם מחיקתו - אינם ראויים לזעם דעת הקהל כי מדובר בכפר בדואי של הפזורה הבדואית? האם בגלל שהמדינה אינה מכירה בכפר שהוקם עוד בטרם הקמת המדינה (לד"ר אבו-פראח יש באר שבנה אביו בשנת 1926), אין זה כפר קיים? ממשי? הזכאי להגנת מצדדי הדמוקרטיה וזכויות האזרח? האם בגלל שמדובר בבדואים מהפזורה שאינם מוכנים לוותר על אדמותיהם, אין הם זכאים לתמיכת ה"צפונבונים" היוצאים נגד דברי ליברמן אך לא נגד מעשי האלימות של רשויות המדינה? האם "החפצת" הבדואים לא תהיה בסופו של דבר אחד מגורמי ההתפרצויות נוסח אינתיפאדת 2000 בתוך ישראל?
מה עוד צריכות רשויות המדינה לעשות לבדואים שבנגב, כדי שהללו יזכו ביחס ואחר-כך באהדת טועני מגיני זכויות האזרח בישראל? ימים אלו, בהם התקשורת והציבור ה"נאור" שתקו, לאחר שחלק מהציבור צעד והניף שלטים וסיסמאות להגנת חברה אזרחית (שנועדה לשמר את המדינה היהודית הדמוקרטית), הם ימים שחורים בתולדותינו.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
