העולם בזכותו של מי קיים?

המשורר שאול טשרניחובסקי סיים את אחד משיריו היפים באמירה שהעולם קיים בזכות קטני עולם.

אמירה מהפכנית לנוכח קביעתם הנחרצת של היוונים הקדמונים שהעולם מושתת על ארבעה יסודות: אדמה, מים, רוח ואש, ושברבות הימים לא נותר ממנה דבר מלבד היא עצמה;

אמירה ענוותנית אך בו בזמן גם חתרנית למדי לנוכח נאומו של נשיא בית המשפט העליון שלנו בטקס מינוי שופטים חדשים.

תוך כדי קריאת הנוסח המלא של נאומו של כבוד הנשיא, שבו מנה אחד לאחד את תפקידיהם של השופטים החדשים והישנים, החלו להבזיק במחשכי זכרוני טורים מהנוסח המלא של "העולם בזכותו של מי קיים" שנכתב על-ידי המשורר הדגול והצנוע בעיצומה הנורא של מלחמת העולם השנייה, בדיוק שבוע לפני בוא האביב האסטרונומי של שנת 1940.

ואני מבקש להרשות לעצמי להביאו כאן במלואו, בהיותו בו-זמנית גם תשובה סלחנית לידיעותיהם המדעיות של היוונים הקדמונים, שהמשורר העריץ את אליליהם הערצה ראויה להערצה, וגם, כאמור תשובה צנועה לגדולי העולם של ימינו אלה ותפקידיהם אליבא דנשיא בית המשפט העליון.

והרי לפניכם הנוסח המלא של העולם על-פי טשרניחובסקי, שעשוי או עלול להפתיע כמה וכמה מנכבדי וגדולי עולמנו ההולך ומתקטן:

"העולם
בזכותו של מי קיים?"
- בזכותם של ניצנים
בשדות ובגנים,
ביערות ועל שפת אגם, -
בזכותם קיים!

"העולם
בזכותו של מי קיים?"
- בזכותם של פרפרים
בשדות ובכרים
באביב ובקיץ חם, -
בזכותם קיים!

"העולם
בזכותו של מי קיים?"
- בזכותם של ולדות:
דג, צפרדע ולטאות
בבריכות ובמי הים, -
בזכותם קיים!

"העולם
בזכותו של מי קיים?"
- בזכותם של אפרוחים
בקינים בין החוחים,
בגגות ועל כל עץ רם, -
בזכותם קיים!

"העולם
בזכותו של מי קיים?"
- בזכותם של תינוקות
בבתים ובסוכות,
בכל מקום אשר הם שם, -
בזכותם קיים!

"העולם
בזכותו של מי קיים?"
- בזכותם של קטנטנים,
בכל מקום, בכל הזמנים, -
ובזכות קטני עולם
העולם קיים!

עד כאן משוררנו הגדול, הפראי, הצנוע והלא לאומי, למזלו, בניגוד לביאליק.

אין בשיר הזה, שנכתב בתקופה הרת גורל מאין כמותה,
ושכל מילה בו היא אמת פשוטה וצרופה, שום אזכור - לא למלכים, לא לנשיאים, לא לראשי ממשלות, לא לשרים, לא למחוקקים, לא לשופטים ואפילו לא לגנראלים שבכוחם להרוס 3 או 30 או 300 או 3,000 בתים,וכיוצא באלה, עם או בלי אישורו של איזשהו בית משפט.

הוא לא מתיימר "...לגשר על הפער שבין המשפט לבין מציאות החיים המשתנה..."

הוא לא מתיימר ל - "...שמירת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית..."

הוא לא מתיימר לראות בנו 'דמוקרטיה מתגוננת'...

הוא לא מתיימר לראות ב"הרשות המחוקקת, הנבחרת על-ידי העם, קשובה מטבע הדברים לרוחות המנשבות ברוב של העם".

הוא לא מתיימר, אף לא באחד מטוריו הקצרים והמעוררים, לקבוע אפילו משהו המתקרב ל"אנו, שופטיה של מדינת ישראל, נהנים מעצמאות ומאי-תלות; אנו איננו עומדים לבחירה כל ארבע שנים; עצמאות זו ואי-תלות זו ניתנו לנו כדי שנוכל לתת ביטוי למלוא המגוון של ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

הוא לא מתיימר לייחס לממשלה ולצבא תכונות שאין להם, כביכול הם-הם..." הם המומחים לביטחון. אך אנו, שופטיה של ישראל, הננו המומחים לאיזון הראוי בין ביטחון לחירות".

הוא מדבר רק על אותם קטני עולם שבזכותם העולם קיים, ובזאת גדולתו.

יהי נא זכרו ידוע וברוך לרבים.