לכבוד
גדעון סער שר החינוך
כבוד השר,
אני פונה אליך בבקשה להוביל מהלך לתיקון עיוות מביש בלימוד מורשת ישראל במערכת החינוך, הקיים במשך עשרות שנים בכל הקשור ללימוד המורשת התרבותית של יהודי ארצות האיסלאם, צפון אפריקה, עירק, מרכז אסיה ואחרים, שלצורך מכתב זה נכליל את כולם תחת השם, יהודי ארצות המזרח.
למרות מאמץ רב שנים של רבים, ואני בתוכם בתפקיד שמילאתי בעבר במשרד החינוך כמנחה מחוזית, ואח"כ כמפקחת על שילוב מורשת יהדות המזרח במערכת החינוך, בתחומים רבים, ובכללם לימוד ההיסטוריה היהודית וקורות התנועות הציונית, מערכת החינוך עדין מעמידה מצג מעוות, שאינו משקף את התהליכים ההיסטוריים ואת התנועות הציוניות שפעלו בקרב יהודי ארצות המזרח. המציאות העכשווית היא, שתלמידים לומדים ומכירים היטב את הסוגיות ההיסטוריות שאירעו במערב אירופה מזרחה ומרכזה, את התהליכים ההיסטוריים והעליות לארץ בתקופה קדמה להקמת המדינה וטוב שכך, אך אינם יודעים דבר וחצי דבר על שאירע, באותם סוגיות חשובות בקרב יהודי ארצות המזרח.
חוסר ידע זה, מעוות את תפיסת עולמו של התלמיד הישראלי המגלה בורות בפרקים מפוארים בדברי ימי ישראל בארצות המזרח, כפי שהדברים באים לידי ביטוי בתפיסה המעוותת של המנהיגים בדור מקימי המדינה ודי אם תיווכח בדברים בסדרה המיתולוגית 'עמוד האש' שהייתה אמורה לתת תמונה מאוזנת על תולדות הציונות בקהילות ישראל ובחרה לתת רק את תרומת יהודי אירופה. לצער כולנו, אגף תוכניות הלימודים של משרד החינוך, עדיין לא השכיל לאזן את ספרי הלימוד, למרות שנעשו שינויים קוסמטיים המכסים טפח ומגלים טפחיים. זאת על-אף הביקורת הקשה שנמתחה עליו בעבר, שהביאה בעקבותיה להקמת המרכז לשילוב מורשת יהודי המזרח, שהחל בתיקון המעוות, באקדמיה ובמערכת החינוך, אך לצער כולנו, בגלל סכסוכים פנמיים בתוך המשרד גם הוא כמעט חדל להתקיים.
מציאות זו לדאבון הלב, הולידה עיוותים רבים שתקצר היריעה מלמנותם, אציין רק תופעה גרועה אחת המלמדת על הכלל והיא העמדת סוגיית הקונפליקט בין ההנהגה הדתית לבין התנועות הציונות שהתגלעה בין האורתודוקסיה לבין התנועות הציוניות רק באירופה כאילו היא תופעה כלל עולמית בעוד בקרב יהדות המזרח התופעה הייתה הפוכה. כיום התלמידים לא לומדים כלל על תרומתה החשובה והעיקרית של ההנהגה הרבנית בארצות המזרח שהביאה לעקירת הקהילות היהודיות בגולה והעלאתם ארצה כמעט כמקשה אחת. אותם מנהיגים רוחניים ואנשי רוח, הם הם אשר היוו דוגמה וראש חץ ברור לתנועות הציוניות וליצירת ההתלהבות, שהובילו לכדי הגשמה בטוניסיה, בעירק, במרוקו, בסוריה, בפרס, באפגניסטן ובאחרים. אדגיש שאותה פעילות אינטנסיבית היא ורק היא, הביאה לעקירת אותן גלויות והכוונתם לארץ ישראל, זאת ועוד, יהדות זו לא עלתה לארץ בגלל מצוקה כפי שמשתקף בחלק מספרי הלימוד, אלא כדי לבנות את הארץ ולהיבנות בה בעוד שעמדה בפניהם האפשרות להגר למקומות אחרים. והתוצאה המבורכת היא שיהדות זו המהווה פחות מ 15% מכלל יהדות העולם וכאן בארץ היא מהווה יותר מ-50% מכלל האוכלוסיה, תופעה הנותנת הסבר הגיוני לתהליכים רציניים ומבורכים, שאין דומה להם באירופה, אך בספרי הלימוד נפקד מושבם.
אוסיף ואומר, אם זה הדין ביחס ליהודי ארצות המזרח, שהיוו את התשתית של הישוב הישן ועלייתם החלה בשלהי המאה התשע עשרה והם בשר מבשרה של התרבות הישראלית המתחדשת, אשאל מה יהיה דינו של סיפור המאבק המרשים,ללא הפשרות, של אחיינו יהודי רוסיה שהוכתר בהצלחה וסוגיות נוספות, שהביאו ברכה מרובה לישראל?
כאמור, מערכת החינוך גורמת לכך שכל ילדי ישראל מגלים, שלא באשמתם, בורות מוחלטת על אודות תרבותם של יותר מחצית מהעם היושב במדינת ישראל.
עיוות זה מקורו בראש ובראשונה באקדמיה, משום שעידכון ספרי הלימוד מצריך עבודת מחקר שיטתית ארוכת שנים, אשר הוחל בה כבר לפני למעלה משני עשורים, עת המרכז לשילוב מורשת יהדות המזרח עמד בתפארתו. סגירת המרכז עצר באבחה אחת את הפעילות המחקרית המבורכת שתוצאותיה כבר משתקפים בספרי הלימוד, אך זו טיפה מהים. החוקרים שצמחו במסגרת אותם תוכניות פרשו או עומדים לפרוש לגמלאות וכיום האוניברסיטאות שוב עומדים בשיממונם ואין דור חדש של חוקרים שיתפוס את מקומם. כל שנה שעוברת מצמצמת את היכולת לבצע תיעוד היסטורי אמין של אותה מורשת מפוארת, מכיוון שאותם מידענים שחוו את אותה תרבות מיוחדת הלכו לעולמם, וחלקם יעזבו אותנו בעתיד הנראה לעין. כמו-כן יש לאסוף את הכתבים המתגלגלים בספריות פרטיות ששיני הזמן כבר נתנו בהם את אותותיהם ואם לא נמהר, לא ירחק היום שעושר זה ירד לתהום הנשייה.
אשמח להעמיד את הידע והניסיון שיש לי לטובת תיקון העיוות. אני משוכנעת שרבים מעמיתי באקדמיה ישמחו לתת יד וכתף, וטובה שעה אחת קודם.
