בשבועות האחרונים מתפרסמים על ימין ועל שמאל סיפורים שונים על פוליטיקאים, על עובדי מדינה, על אוכלוסיות ופרטים שונים. נכון, צריכה להיות לנו מודעות ציבורית לדברים הקורים במדינה, אך אם נפתח את העיניים, נראה שדברים רבים מוצאים מהקשרם, לא נבדקו, מובאים ללא פרטים ולאחר בדיקה מעמיקה רואים שהמצב מורכב יותר מכפי שהוצג.
נכון, קורות עוולות רבות, סיפורים רבים שעל הציבור להכיר ולדעת, ופרשיות שצריכות להיות ידועות בציבור, אך לא כל פרשייה מפורסמת נכללת בזכות הציבור לדעת. יש הרבה פרשיות שהן סתם לשם תסיסה, רייטינג, עניין ורכילות.
בנוסף, פעמים רבות הזכות לפרטיות נפגעת לא מעט בגלל הזכות לדעת. אומנם אנחנו ישראלים, חמים, דעתניים ואוהבים לדעת מה קורה בכל מקום ולהיות מעורבים האחד עם השני, אך עלינו ללמוד גם לדעת מתי יש לשים לכך גבולות, מתי אין זה מענייננו. יש גם דברים שאינם זכות הציבור לדעת, דברים שהם עניינם האישי של אנשים אישיים וגם ציבוריים. לא כל שמועה צריכה להיכתב בעיתונים מכיוון שזכותנו לדעת, לא כל זכות חייבים לממש בכל הזדמנות הנקרית בדרך.
ברצוני לקרוא לכל הכתבים למיניהם - מטוקבקסטים, כותבי מאמרים, כתבי רדיו, טלוויזיה וכותבי ספרים - אל תלעיטו אותנו בשמועות ותפרסמו כל שמועה, גם כזו התלויה על חוט השערה, מכיוון שזכותנו לדעת. אל תספרו לנו כל סיפור על אודות כל פרשה הקשורה לכל התנהגות שקורית במדינה. זה טוב שאנחנו שומרים על אחידות ולכידות בתוכנו, אבל לא תמיד זה משרת את המטרה, כך שנשאר רק הסבר אחד - אתם רוצים למכור.
וברצוני גם לקרוא לציבור שעל-ידי קריאתו והבנתו יוסיף קצת מדעתו ויבין מתי להבחין בין העיקר לטפל. ואולי נזכה שזכות הציבור לדעת תהיה מתוך קצת יותר דעת, ולא מאינטרסים אלו ואחרים לקדם רעיונות, מגמות, או לתאר לנו תמונת מצב מסוימת. זכות הציבור לדעת היא חשובה מאוד וצריך לשמור עליה מכל משמר, אך בואו לא ניתן לה לטמטם אותנו לדעת.
