ביום שישי האחרון נסענו לחברון. סיור מטעם מר"צ ו"שוברים שתיקה". ואני בכלל איש "מפלגת העבודה". אפילו שלא זאת של בוז'י הרצוג ובטח לא של
עמיר פרץ, אבל אני נשאר ב"עבודה", חבר רשום ופעיל, כדי להחזיר אותה להיות סוציאליסטית וישרה ושפויה ובאמת לטובתנו, כמו שאני רוצה. והיה סיור והיינו בחברון. וראיתי את כל האנומליה. וצילמתי המון. ולקח לי כמעט יומיים להחליט מה אני בעצם חושב על כל זה.
חברון. סיפר הבחור מ"שוברים שתיקה", המדריך שלנו, שהוא "התעורר" רק אחרי שסיים לשרת שם, כי בזמן שהיה שם "היה ברור" שכל ה"ההתעללות" בפלשתינים היא הכרח ביטחוני.
כי בואו נודה על האמת. כשאתה מתיישב בתוך גרונם של אנשים, אתה לא יכול "לבוא בטוב". הם לא מתרשמים מזה שאברהם אבינו ויעל אמנו גרו שם עוד בתקופת הדינוזאורים. הם בטוחים, הערבים, שזה שלהם, והדרך היחידה גם לגור להם במרכז הגרון וגם למנוע מהם לשחוט אותנו עד האחרון היא להוכיח להם בכל רגע ורגע מי הבוס, ולהראות להם בכל רגע ורגע מאיפה הדג משתין.
אז כן! הייתי צריך בכל רגע ורגע שם לזעוק: אז תוציאו אותם משם!!! מה פתאום שיהיו שם יהודים? זה מקום של ערבים!!! מה פתאום שיהיו שם יהודים?
אלא שאז מה שהסתובב בראש היו שתי מחשבות.
האחת אגואיסטית. ולאיפה ילכו? יבואו לכפר סבא? לא מספיק שחב"ד בכפר סבא נמצאים עכשיו בכל פינת רחוב אז אני צריך בעיר שלי גם אותם? יבואו, הלכה לי העיר!!! לא, תודה!!! והשנייה עקרונית.
למה? מה, לא גרים ערבים בישראל? לא באים, לבריאות! לא באים בכל יום ערבים וערביות בהמוניהם לקניות בכפר סבא? באים לפארק. וחצי העובדים ב"מאיר" ערבים. וגם חצי החולים. אז למה בדיוק ערבים בישראל כן ויהודים ב"פלשתין" לא? יש למישהו נימוק אינטליגנטי?
למה, האם בתש"ח הערבים של יפו לא היו אויבים, עם נשק, של יהודי תל אביב?
האם יהודי תל אביב בתש"ח לא ראו בערביי יפו חד-משמעית אויב?
אבל כשהוחלט שמוקמת מדינה, הונח הנשק, ו"אויבים" של אתמול הפכו בן לילה ל"שכנים", ולכל השחיטה ההדדית נאמר אז בקול רם וצלול "פּוּס!!!" עד כאן!!!
וכל מי שהתגורר בשיטחה של המדינה ביום הקמתה, "בלי הבדל דת, גזע, ומין", בין אם גר שם מזה חמישה דורות ובין אם מזה חמישה שבועות, הפך לאזרח המדינה; גם הערבים של יפו וגם היהודים של תל אביב, כולם, יהודים וערבים, פשוט "אזרחים", כולל, כמובן, הזכות לבחור ולהיבחר לכנסת.
אפשר לקרוא לישראל "מדינת היהודים". כי הרוב בה יהודי. אבל יש בה גם עשרים אחוז מהאזרחים שהם ערבים. כי "הם היו כאן כשהמדינה קמה".
והנה גם בשטח המדינה האחות העומדת לקום, "פלשתין", גם בה מתגוררים ביום הקמתה במעורבב שני עמים. אויבים זה לזה. בדיוק כמו שהיה בישראל כשהיא קמה.
ומה, באמת, האם כל הקטע של "בלי הבדל דת, גזע ומין", זה תופש רק כשמקימים מדינה ליהודים? ואילו הערבים "לא מספיק מפותחים" כדי לחייב גם אותם בדבר הבסיסי, האלמנטרי, הזה?
"כל המתגורר בשיטחה ביום הקמתה", "בלי הבדל דת, גזע ומין",
כל המתגורר בשיטחה ביום הקמתה נשאר במקומו. לא נזרק מביתו. אבל מניח את הנשק. מתגונן, בשעת הצורך, מעשה כל אזרח במדינה מתוקנת על-ידי ורק על-ידי, טלפון למשטרה, שתי מדינות לשני עמים. שתי מדינות דומות מכל בחינה. אחיות. שתי מדינות לשני עמים, כאשר בכל מדינה יש רוב של הלאום שלה ומיעוט שווי זכויות וחובות של בני הלאום האחר. "גדר גבוהה בונה שכנות טובה"?
אכן, וגם "סימטריה" עושה זאת.
יהודי חברון יישארו במקומם. כמו שנשארו במקומם ערביי עכו. וכמו ערביי עכו המצביעים ביום הבחירות לכנסת ישראל יצביעו יהודי חברון לפרלמנט של פלשתין.
שתי מדינות לשני עמים. ובכל אחת משתי המדינות גם מיעוט, אזרחים שווי זכויות וחובות, של בני הלאום האחר.
היש מישהו
או מישהי
שיש לו, או לה,
ולו נימוק אחד, שמחזיק מים, נגד?
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
