פרשת מרדכי: תיק תקשורת

הערה

את הרשימה שלהלן, שעיקרה - פרשת מרדכי, אתחיל בהערה: יצחק מרדכי אינו ראוי לכהן בתפקיד ציבורי. די באותן מעשים מגונים בהם הודה - שביצע במנהלת לשכתו לפני שנים רבות, קצינה שהיתה כפופה לו, כדי למנוע ממנו לשוב לחיים הציבוריים בכלל, ולפוליטיקה בפרט.

הבהרה זו חשובה כאן, כדי למנוע ספק וגם לזות שפתיים: בדברים שלהלן אין להפחית במאומה מחומרת המעשים שכן עשה. ואולם, יש בזאת, לעומת זאת, כדי להצביע על התנהלות בלתי תקינה מצד המשטרה והתקשורת שחברו יחדיו בפרשה זו, וקידשו את כל האמצעים - הכל כדי להשיג הרשעה פלילית נגד יצחק מרדכי; הרשעה שאפשר להטיל ספק, האם היא עומדת על רגליה.

נושא זה עולה עתה שוב, וביתר עוצמה, נוכח הדיון הקבוע בבית המשפט העליון (יום ג', 17.9.02), בבקשת רשות ערעור שהגיש מרדכי, על הרשעתו בשתי ערכאות קודמות (מחוזי ושלום). הבקשה - ואם תתקבל, הערעור לגופו, יידונו בפני השופטים: מישאל חשין (אב"ד), יצחק אנגלרד ואדמונד לוי. השופט יעקב טירקל, שנועד מלכתחילה לישב בהרכב, "נשלף" ברגע האחרון. במקומו שובץ השופט אדמונד לוי (בן עדות המזרח). כיוון שבית המשפט העליון אינו מוסר דיווח מסודר על נסיבות החילופין, לעולם לא נדע, האם החילופין נועדו לייצור הרכב שבו יישב לפחות שופט אחד מבני עדות המזרח. זו, אגב, ההזדמנות האחרונה של מרדכי להציל עצמו מהרשעה. לכן ניכרת חשיבות מיוחדת להליך זה גם מצד בית המשפט העליון, המקפיד לשבץ בהרכב גם שופט מזרחי - שמא יגידו לאחר מכן: "מרדכי המזרחי נשפט על-ידי שופטים אשכנזים".

כדי לעשות סדר בדברים נזכיר, כי מרדכי הורשע בעבירות מין שביצע בשתיים מתוך שלוש המתלוננות. חלק מהאישום הראשון נגד הקצינה ששירתה תחתיו [כינויה במשפט, א']; וחלק מהאישום השני - לגבי פעילת הליכוד [כינויה במשפט, נ']. מהאישום השלישי - תלונת הפקידה ממשרד התחבורה [כינויה במשפט, ש'], הוא זוכה.


המשטרה

אחת מעילות בקשת הערעור היא הטענה, כי מרדכי לא זכה להליך משפטי הוגן, ודבר זה הוא שחיבל בהגנתו והוביל להרשעתו. לטענתו, המשטרה - שפתחה בחקירה בעקבות אותה מתלוננת ממשרד התחבורה, ונוכחה כי אין באותה תלונה ממש - פעלה לאחר מכן ללא עכבות, במטרה ברורה: להשיג חומר אחר, חלופי, כדי להשיג נגדו הרשעה. חוקרי המשטרה, טוען מרדכי - ובזאת מסכימים אפילו השופטים בבית משפט המחוזי, לא ניהלו את ההליך החקירתי כנדרש בחוק, למרות רגישות העניין.

השבוע החליטה פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, כי לא תיפתח חקירה פלילית נגד המתלוננת הירושלמית (האישום השני). כפי שחשף עמיתי יוסי לוי (מעריב, 6.9.02), שיגרה המתלוננת נ' (אישום שני) מכתב אל השופטים בהרכב (חשין, אנגלרד ולוי), ובו ציינה, בין היתר, את הדברים הבאים:

"הפרסומים הרבים בכלי התקשורת השונים, דעת הקהל הציבורית, והלחץ האינטרסים של המשטרה ושל גורמי תקשורת שונים, היו קטליזטור בפרשה זו, והפכו לגורם דחיפה עיקרי. הפכתי לחומר ביד היוצר".

ובהמשך:

"היום, במחשבה לאחור, המפגש בביתו של מרדכי היה לדעתי ידידותי ולא מעבר לכך. הלחץ התקשורתי תוך הקלטת דברי ללא ידיעתי, והלחץ המשטרתי והסביבתי, גרמו לכך שבבית המשפט דבריי נאמרו מתוך לחץ".

מכתבה של נ' הכניס ללחץ, במידת מה, את אנשי הפרקליטות והמשטרה. אחרי הכל, הם מבקשים עתה להגן - שוב, כמעט בכל מחיר - על ההרשעה שהשיגו. מסיבה זו, אולי, טרחו אותם גורמי משטרה/פרקליטות להלך השבוע אימים על המתלוננת, בהכרזות העלולות להפחיד כל אדם סביר: המשטרה שוקלת לפתוח בחקירה פלילית נגדה, נאמר, בטענה שהיא מוסרת עתה עמדה כוזבת לבית המשפט העליון - כדי להביא עתה לזיכוי מרדכי.

רמזים דומים יצאו גם מהפרקליטות, ובסופם פורסמה השבוע הודעה רשמית, שבה נקבע כי פרקליטת המדינה עדנה ארבל החליטה, בשלב זה, שלא להורות על חקירה פלילית נגד נ'. במקביל הודיעה הפרקליטות לבית המשפט, כי היא אינה מתנגדת להגשת הראייה נשוא הבקשה, וזאת מבלי לאשר את טיבה ומשמעותה.

הודעת הפרקליטות על אי פתיחת חקירה, מעוררת תהיות. במדינה מתוקנת אמורות הפרקליטות והמשטרה לברר את האמת, ולהגיש את הממצאים לבית המשפט. וזה הרי כמעט הזמן האחרון לפעול, ולשטוח את האמת בפני השופטים. טוב מאוחר (עתה) מאשר בכלל לא.

חובה זו לא נולדה עתה, בשלב זה של ההליך המשפטי בפרשת מרדכי, עם שיגור מכתבה של נ'. היא עלתה עוד קודם לכן, נוכח הדברים שנשמעו בחקירות הנגדיות במשפט, וגם מהדברים שנקבעו בפסק הדין ל בית המשפט המחוזי. הטיעון החמור לפיו שתי המתלוננות "טופלו" כחומר ביד היוצר - הן על-ידי המשטרה, והן על-ידי התקשורת, ופעמים רבות על-ידי המשטרה והתקשורת יחדיו, עלה במשפט יותר מפעם אחת. למרות זאת, המשטרה, שכשלה בתפקידה בנושא זה, נמנעה מלקיים חקירה בחשד לניהול הליך פלילי בלתי תקין. הפרקליטות, שקיבלה את המידע על כך, לא עשתה את עבודתה, כמעט כרגיל, ולא פעלה נגד החוקרים שסרחו.

נביא להלן כמה מהעדויות שנשמעו, ובהמשך את פסיקות השופטים. אלה גם אלה מעידים, כי ההליך המשפטי הושפע באופן מכריע מתקשורת שהזמינה הפללה - להבדיל מבירור האמת, וממשטרה שפעלה ללא ריסון עצמי, ובאופן שחיבל בחשיפת האמת.


העדויות

המשטרה, כאמור, העריכה מלכתחילה כי תלונתה של הראשונה נקלעה למבוי סתום. לכן היא ביקשה להוכיח רצף של אירועים, שיעידו על התנהגות עבריינית מצד מרדכי, ויסייעו בהפללת מרדכי. מכוחה אותה דיעה קדומה, פעלה המשטרה לעודד את שתי האחרות למסור גירסה, שבה ייאמר כי מרדכי הפעיל לחץ ו/או כוח פיזי. חוקרי המשטרה ואנשי הפרקליטות ידעו היטב, כי ללא זאת לא יוכלו להרשיע את מרדכי בגין המעשים שייחסו לו שתי המתלוננות האחרות ובמיוחד לא בגין המעשים שייחסה לו המתלוננת ממשרד התחבורה, ואו אז - ייפול כל התיק על ראשם (הרי הם פצחו בחקירה מתוקשרת), והם יוותרו ללא כלום. לכן הם "סובבו" את השתיים: עודדו אותן למסור דברים, לצורכי חקירה ועדות בלבד, ולאחר מכן הפעילו עליהן מכבש לחץ כדי שיגישו תלונה רשמית. מעניין איפוא לעיין בעדויות שתי המתלוננות האחרות בסוגיה זו. הדברים כאן מובאים בקיצור נמרץ:

- עדות נ':

שאלה: הוא [החוקר, י.י.] הזכיר לך מתלוננות אחרות? הוא אמר לך כמה חשוב שתעידי?
תשובה: כן, ברור...
שאלה: רצף, אולי רצף?
תשובה: דפוס התנהגות.
שאלה: דפוס התנהגות, לכן הוא אמר לך שהעדות שלך מאוד חשובה, כדי שתחזק את העדות של זאת ממשרד התחבורה, של אותה בחורה?
תשובה: כן, כולם אמרו את זה, זה לא רק הוא... כן, או הוא או אהרון... מיכל [גרייבסקי, עיתונאית ידיעות אחרונות, י.י.] גם אמרה את זה, כאילו שזה היה נדבר חשוב, הבנתי שזה נדבך חשוב בחקירה.

נ' העידה גם על חלקו של בעלה בנושא (ציטוט):

שאלה: היה לו חשוב מאוד [לבעל, י.י] שתעידי בגלל שזה היה לו חשוב לכבוד שלו, נכון?
תשובה: נכון מאוד.
שאלה: זה נכון מאוד בגלל שתי אפשרויות, בסופו של דבר כשאנחנו מסכמים את האירוע כולו, או שאת התפרפרת או שאת הקורבן [במהלך המשפט עלתה השאלה: מדוע הלכה בכלל לביתו של שר הביטחון, ולא למשרדו?, י.י.].
תשובה: או.קיי.
שאלה: נכון? זה מאוד הפריע לבעלך, נכון?
תשובה: נכון.

- עדות א' [הקצינה]

תשובה: הוא [יוסי סדבון, י.י.] אמר לי שהעדות שלי חיונית לעניין הבנת המקרה של הבחורה שהתלוננה.
שאלה: כשהוא הסביר למה העדות שלך כל כך חשובה לגבי המתלוננת במשרד התחבורה, מה הוא אמר לך? למה זה כל כך חשוב?
תשובה: ... להראות איזה שהוא רצף של אירועים, דברים מהסוג הזה.

ובהמשך:

"מבחינתי, כשהמשטרה היתה אצלי, זה אני לא הייתי המוקד, אני שהתלוננה, לא ידעתי שאני אהיה משהו שעולה לדיון, אלא כאילו משהו כללי יותר. כך אני תפסתי את זה... אני ראיתי את זה כמקרה אחד וכל המסביב זה תמיכה במקרה...".

"אני כאן כדי להיות עדה שמספרת לא כמקרה בפני עצמו שעליו יוגש כתב אישום וכל מה שקשור בזה... אני פשוט חשבתי שאני חלק מאיזה שהיא מעטפת, כשהרעיון הכללי הוא, כשהמרכז הוא הבחורה והמרכז הוא העדות שלה והמקרה שלה".


העיתונות

ידיעות אחרונות, יחד עם כמה חברי כנסת, הוא שהוביל את הפללתו של מרדכי. העיתונאית מיכל גרייבסקי נטלה בכך חלק אישי. היא שהשפיעה על העדים למסור גירסה, וגם "לחדד" את הדברים כדי שניתן יהיה לסווג את המעשים לכאורה כאילו נעשו בכוח; והיא שהפרה את אמונם בה.

נבהיר כאן, כי הקשר הראשוני עם מיכל גרייבסקי היה במרס 2000. נ' היא שיצרה קשר עם גרייבסקי. כל מבוקשה היה לתמוך במתלוננת הראשית, ולא להגיש תלונה ו/או להיחשף. מאידך, גרייבסקי הפרה את המחוייבות שלה כלפי נ' ומסרה את פרטיה למשטרה. הנה כמה מהפנינים שעלו במשפט.


עדות נ'

"היא הכניסה אותה [את המשטרה, י.י.], היא סיפרה לה את זה, היא סיפרה את זה לחברים שלה במשטרה... פתאום היא חיברה לנו את המשטרה, ולא ידענו איך דברים מתגלגלים... אני לא יודעת, אני יודעת שיש לה חברים במשטרה. אני לא יודעת מה מערכת היחסים שם. היא אמרה לי, החברים שלי במשטרה. אני לא יודעת איך לקשר את זה, אבל... היא השתמשה במונח חברים.

שאלה: האם נכון שהיה לך קשר כמעט יום-יומי עם העיתונאית?
תשובה: כן, היא התעלקה עלי...
שאלה: מיכל אמרה לך שהיא מארגנת פגישה.
תשובה: היא תיאמה בינינו.
שאלה: היא תיאמה ביניכם והיא עכשיו מביאה לכם אנשי משטרה לצורך שיחה?
תשובה: נכון, כן. זו היתה מיכל כי הם לא הכירו אותנו, זו היתה פגישת היכרות.

ובהמשך, לאחר שהתברר כי גרייבסקי הפעילה לחץ על נ' (בין היתר, כאילו אם היא לא תתלונן, היא עלולה להחשב כמי שבגדה בבעלה), ולאחר שהוכח כי גרייבסקי היא שתימרנה ו/או הפעילה את חוקרי המשטרה - ואלה קיימו שיחות במשך שעות עם שתי המתלוננות האחרות, מבלי לתעדן כחוק, נחקר ניצב יוסי סדבון בחקירה נגדית:

שאלה: אני שואל אותך אם אתה ידעת גם שהיא הולכת עם חוקרים לבית של המתלוננת ובעלה, עם שני שוטרים?
תשובה: ידעתי בוודאי.
שאלה: ידעת, וזה נראה לך בסדר?
תשובה: נראה לי בסדר גמור.
שאלה: תשמע, אני אומר לך מה הסיטואציה. יושבים על שולחן אחד כולם, הבעל האישה, העיתונאית והשוטרים. והעיתונאית ממשיכה במאמצי לשכנע, בנוכחות כולם, את המתלוננת להעיד, זה קח את זה כנתון.
תשובה: אני לא יכול להתייחס לדבר הזה. לא יכול להתייחס, אני רק אומר שאני לא רואה בזה פסול...

הדברים שלעיל מעידים, כי גירסתה של נ' - שהוצגה עכשיו כראיה חדשה - אינה מהווה היפוך בגישתה בעניין זה. נהפוך הוא: מכתבה, ככל שהוא מלמד על גילויים חדשים, הרי שהוא חושף את מסכת הלחצים שהופעלו עליה, כדי שתסייע בהפללת יצחק מרדכי. אולי בשל זאת, בדיוק - החשש מפתיחת תיבת פנדורה וחשיפת גרייבסקי וידיעות אחרונות לסיכון מפני שיבוש הליכי חקירה ומשפט - מכריזה עתה ארבל, כי היא לא תורה עתה על פתיחת חקירה נגד נ', חקירה שעלולה חלילה לחשוף את האמת...


השופטים

גם שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, שהרשיעו את מרדכי, נתנו ביטוי חמור ל"כשלים" שנחשפו בפניהם, ובמיוחד לכך שהמשטרה נמנעה, משום מה, מלבצע תרשומת של כל אותן שיחות, שבסופן שינו שתי המתלוננות האחרות את גירסתן: אם קודם דיברו על מעשה מגונה, בלא הפעלת כוח, הרי שלאחר מכן הן מסרו עדות על מעשה מגונה בכוח. וזה ההבדל הלא דק, שהביא להרשעת מרדכי.

כתב על כך הנשיא ורדימוס זיילר:

"קיומו של 'מסע שיכנוע' מצד רשויות החקירה והתביעה כלפי א' למען תתלונן ותעיד, אינו מוכחש ואינו שנוי במחלוקת... במסגרת 'מסע' זה הוסבר לה כאמור כי תלונתה חשובה גם כדי לחזק תלונות אחרות מאותו סוג, וכן מטעמים ציבוריים אחרים... אני מסכים עם הפרקליטים המלומדים שבסיטואציה רגישה ועדינה מעין כמוה כמתואר פה, כשבהבל פה (תרתי משמע) של ניואנס של בת לשון (למשל משקל גוף 'נייטרלי' לעומת משקל גוף שהוא 'כוח כופה'), יכול לחרוץ את גורל האישום לכליה או לקיום, היה מן הראוי שכל קומוניקציה שבין רשויות החקירה והתביעה עם א' תתועד... חבל שרשויות חקירתיות, וביניהן אחת הגבוהות ביותר (ראש אגף החקירות) לא הקפידו על עריכת רישום וזכרונות דברים המתעדים באופן מלא (כולל את כל ומלוא השיח שקדם לשינוי ההדגשים) את כל מגעיהם עם א', זאת בחקירה כל כך בלתי שגרתית (עדות סדבון, עמ' 582), שהיא גם יוזמה ואיננה תוצאת תלונה... לא ניתן לדעת אם אי הליכה מלאה בתלם זה קיפחה, במידה שאין לדעת את היקפה, את הגנת הנאשם...

ועוד כתב הנשיא זיילר:

"דקויות הגדרת הכוח בדברי א' גורמים לכך, שכל מה שהיא אמרה בנושא זה חיוני מאוד להגנת הנאשם, ונראה לי שמה שנאמר במפגש בן שעתיים לפחות בו נוכח גם הקצין החוקר הוא בכלל זה. פועל יוצא מכך הוא, שיכול והגנת הנאשם נפגעה בהיקף שלא ניתן להעריכו".

השופט דוד חשין כתב:

"אי תיעוד מלא של השיחות שקיימו חוקרי המשטרה עם א', כמו גם אי עריכת תרשומת של תוכן הראיון שנערך לה על-ידי פרקליט המחוז והתובע בתיק זה, הותירו חללים בחומר החקירה, בבחינת 'חורים שחורים', שפגעו בזכות העיון של המערער וסנגורו לעיין בראיות התביעה - זכות המוקנית לכל נאשם בעבירת פשע או עוון...

השופט חשין כתב עוד בסוגיה זו:

"הראיון עם א' בפרקליטות נמשך כשעתיים (אולי יותר) ובעקבותיו נגבתה ממנה הודעתה ת/3, שהיתה בבחינת 'עליית מדרגה' באשר לאירוע בדירה בנתניה ובבחינת הוספת אלמנט חדש לחלוטין של 'שימוש בכוח' בהתייחס לאירוע בבת יער".

[הערה שלי (י.י.): שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, חסו, כנראה, על חוקרי המשטרה ואנשי התביעה. אחרת היו מאשימים אותם, מפורשות, בשיבוש הליכים בזדון ומתוך כוונה להפליל את יצחק מרדכי. חשוב לשוב ולהדגיש, כי גם כך מפנים השופטים אצבע מאשימה כלפי המשטרה והתביעה: כשלים, חורים שחורים, פגיעה בזכויות הנאשם וכו'. ביטויים אלה מזכירים כמה פסקי הדין שניתנו בשנים האחרונות, בהם ביטל בית המשפט העליון פסקי דין קודמים - בגלל עיוות דין כלפי הנאשמים].



סוף דבר

הנה כי כן, הדברים שלעיל מעלים חשד לשיבוש מהלכי חקירה ומשפט, ודווקא מצד מי שאמורים להקפיד בשמירת החוק: העיתונאית מיכל גרייבסקי, חוקרי המשטרה (ובראשם יוסי סדבון) וכמה מאנשי הפרקליטות, שקיימו "ראיון" עם א' (לאחר "שלא הבינה" את שפת הרמזים ולא העידה כי אותם מעשים מגונים נעשו בכוח) ושמו מילים בפניה ("בכוח", "בכוח"), עד שסיפקה את צורכי החקירה והסכימה להעיד כי מרדכי הפעיל נגדה כוח.

מעניין איפוא לשאול עתה, מדוע הפרקליטות, האמורה לפעול לחשיפת האמת, נמנעת מחקירת השיבושים - שגרמו, גם לפי פסק הדין, למצב שבו "פועל יוצא מכך, הוא שיכול והגנת הנאשם נפגעה בהיקף שלא ניתן להעריכו" [זיילר, עמ' 46 לפסק הדין].