התחקיר המעוות

במוסף סופשבוע של מעריב (12.5.06) פורסם מה שמכנה מעריב: "תחקיר". העיתונאית שרה ליבוביץ-דר, רכש חדש-ישן של אמנון דנקנר, גוייסה למבצע החיסול. מדובר באותו עורך, דן קנר, חברו הקרוב של אולמרט, שכבר מנע פרסומים שעסקו בעבירות חמורות של אולמרט.

בתחקיר במעריב, המשתרע על-פני לא פחות משישה עמודים, נטען כאילו בעת שעמד לינדנשטראוס בראש קרן הכנסת לתמיכה בעמותות נזקקות - בתקופה שכיהן בתפקיד נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה - בוצעו פעולות בלתי תקינות וחולקו תמיכות מתוך שיקולים זרים. כהוכחה לכך, כביכול, מציג התחקיר שורה של עמותות שבראשן עומדים סלבריטאים, שביקשו וקיבלו תמיכות מהקרן: לאה רבין (אלו"ט) - 30 אלף ש"ח; עפרה מאירסון (כפר אהבה) - 30 אלף ש"ח; נאוה ברק (על"ם) - 30 אלף ש"ח; עו"ד גלעד חריש (גגון) - 30 אלף ש"ח; להקת חוגים בבית הספר לחוגים בחיפה - 30 אלף ש"ח. ועוד ועוד.

בתחקיר נטען עוד, כי הכספים ניתנו דווקא לעמותות אלה בשל היכרות מוקדמת וקשרים של אותם סלבריטאים עם לינדנשטראוס ו/או עם חברים אחרים בוועדת התמיכות של הקרן. כמו כן נטען, כי ניתנו תמיכות לכמה עמותות, למרות שאלו לא עמדו בכללים.

הליקויים החמורים בתחקיר

בדיקת ממצאי התחקיר שפורסמו מעלה חשש כי מלכתחילה לא היתה כוונת מעריב אלא לבצע רצח אופי. הנה כמה מהליקויים החמורים בתחקיר:

1) העובדה שבראש עמותה עומד סלבריטאי אינה צריכה לשלול תמיכה מצד קרן הכנסת, גם אם יש היכרות כזו או אחרת עם מי מחברי הוועדה. הרי מדובר בכסף ציבורי, שנועד להגיע ולסייע לאוכלוסיות חלשות ו/או לכאלה שלא שפר עליהם גורלם.

2) כאשר מדובר בסלבריטאי מוכר וידוע, הפועל למען עמותה המסייעת לאוכלוסיות חלשות, גדול הסיכוי שהכספים יגיעו ליעדם. הציבור דווקא צריך ליהנות מכך שסלבריטאים מתגייסים לפעילות ציבורית ומקדישים לכך חלק מזמנם. לאה רבין (ז"ל) התגייסה לסייע לאלו"ט - שהוקמה כדי לסייע לילדים אוטיסטים, עוד לפני שקרן הכנסת הוקמה; עפרה מאירסון הקימה לפני שנים רבות את כפר אהבה, המסייע לילדים חריגים, ואף גייסה לשם כך תרומות מגורמים אחרים;

3) הכספים שהוזרמו לעמותת להקת בית הספר חוגים בכרמל שבחיפה, נועדו לסייע לעמותה זו לממן פעילויות/הופעות בקרב אוכלוסיות חלשות ולא לסיוע להורי הילדים החברים בלהקה. העובדה שבנותיו של לינדנשטראוס למדו לפני שנים רבות בבית ספר זה (לפני יותר מ- 20 שנים!!!) - עובדה זו מוצגת במעריב כאילו נוכח זאת היה צריך לפסול עצמו בשל כך - והעובדה שהוא מכיר ומיודד עם הכוריאוגרפית של הלהקה, אינן צריכות לפגוע בסיכויי אותה עמותה לקבל תמיכה - במידה ואכן ראויה היא לכך.

4) הניסיון להציג את לינדנשטראוס כאילו מדובר במבקר מדינה מפוקפק שגם בו דבקה השחיתות, לא רק שחוטא לאמת, ולא רק שנעשה תוך הצגה מעוותת ומסולפת של פעולות ברוכות שנעשו, אלא שהוא מעלה כאמור חשש כבד: בוצע ניסיון לחיסולו המקצועי של לינדנשטראוס ולהריסת מוסד המבקר, מתוך שיקולים זרים. אחד מהם: הרצון לטרפד את המשך הבדיקה במשרד מבקר המדינה ולחבל בפרסום הדוח הקרוב בעניין פרשת השוחד של אולמרט.

הפרסומים הכוזבים

ביום 5.5.06 (גליון יום ו') פרסם ידיעות אחרונות ידיעה סנסציונית מאת הכתבת טובה צימוקי, שכותרתה: "מינוי לא תקין של בת המבקר". יומיים לאחר מכן פורסמה ידיעה נוספת, ובה נמסר על לחץ שהופעל אז על השר מאיר שטרית (שר המשפטים דאז) לאשר את המינוי. הפרסומים נעשו ימים ספורים לפני פרסום דוח מבקר המדינה, המייחס לשורה של בכירים בשירות הציבורי, ובראשם נציב שירות המדינה, שמואל הולנדר, מעשים בלתי תקינים ובלתי חוקיים לכאורה.

עו"ד אילונה לינדנשטראוס-אריאלי הוצגה בידיעות אחרונות, כמי שמונתה לתפקיד רשמת בית משפט השלום במחוזות חיפה והצפון, שלא כדין לכאורה. הכתבה זכתה לכותרת ביום ו' בעמודו הראשי של העיתון, וגם לכותרת ענקית בעמוד מס' 5. נטען כי בתו של לינדנשטראוס התקבלה בתחילת 2002 מבלי שעמדה בתנאי הסף, תוך שהסתירה כביכול את ייחוסה המשפחתי (אביה היה אותה עת נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה); וכי ארבעה חודשים לאחר שנפסלה, התקבלה ללא מכרז. להוכחת אשמתה, כביכול, הוצג בעיתון צילום מסמך, שבו נותרה ריקה (לא מולאה) הקטגוריה "קרובי משפחה המועסקים בשירות הציבורי".

ידיעות אחרונות וכתבתו ביקשו להצביע על בתו של לינדנשטראוס כמי שהסתירה את דבר ייחוסה המשפחתי, וכמי שנכנסה לתפקיד באופן בלתי תקין. אין ולא יכול להיות ספק: הפרסום עצמו, הכולל כזבים ומצג מעוות, כפי שנבהיר להלן, נועד לפגוע בלינדנשטראוס ערב פרסום הדוח האמור. במקרה זה, מי שעלול לצאת נשכר מכך - אם אכן ייפגע שמו של לינדנשטראוס - הוא שוב אולמרט, שאת דבר "חוזה השוחד" בסך מיליון דולר, שחשפנו כאן, נמנע ידיעות אחרונות מלפרסם.

הליקויים והכזבים שבפרסומים

הדברים שלהלן ידועים לי אישית מבדיקה שערכתי גם בשנת 2002 - כבר אז ניסו כמה מיריביו של לינדנשטראוס להשמיצו - וגם מבדיקה חוזרת שערכתי בימים אלה, בעקבות הפרסום בידיעות אחרונות. ואלה הממצאים:

1) בניגוד לפרסום, בתו של לינדנשטראוס הציגה גם הציגה את דבר ייחוסה. בטופס המתאים שבו הוצגה מועמדותה לרשמת, היא כתבה שאביה הוא נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה. המגוחך הוא שידיעות אחרונות טוען שלא הציגה, למרות שבמסמך אחר (שצולם וצורף אף הוא לפרסום בעיתון) מצוטט אחד השופטים שהמליצו עליה, כשהוא כותב: "התפוח נפל לא רחוק מהעץ".

המסמך שפורסם בידיעות אחרונות ובו אכן לא מולאה הקטגוריה: "קרובי משפחה המועסקים בשירות הציבורי", אינו מסמך המועמדות שהוצג במסגרת המכרז. מדובר במסמך אחר לגמרי, שאותו מילאה בתו של לינדנשטראוס ביום 20.8.02 - יום תחילת עבודתה כרשמת. מדובר בטופס המיועד להנהלת בית המשפט, שבו ממלא העובד החדש פרטים אישיים ואת פרטי חשבון הבנק שלו - כדי שמשכורתו תשולם לאותו חשבון. זה הכל;

2) בניגוד לפרסום, בתו של לינדנשטראוס לא הועדפה, אלא להיפך. היא דווקא קופחה. השר מאיר שטרית, שהיה אז שר המשפטים, אמר לי אז והוא חזר על זה גם בימים אלה, כי הוא דווקא התרשם מאוד מכישוריה של עו"ד לינדנשטראוס. אלא שאז הוא קיבל, לדבריו - בעקבות הביקורת מצד כלי תקשורת בקשר לשופטים אחרים - החלטה למנוע הצטרפות בנים/בנות של למערכת המשפטית, כל עוד מכהן מישהו מהמשפחה במערכת המשפטית.

שטרית מיאן בתחילה לחתום על המינוי, ואמר שוב ושוב כי אין מדובר בהתנגדות למינוי מסויים זה, אלא בעיקרון שהוא מבקש להחיל על המערכת. לזאת בדיוק התנגדו ראשי מערכת המשפט אז, ובראשם נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, ומנהל הנהלת בית המשפט, דן ארבל. הם טענו, ובצדק, כי לא ניתן לפגוע דווקא בבתו של לינדנשטראוס, כל עוד לא מתקבלת החלטה המחייבת את כל השירות הציבורי וכל עוד לא מיושם העיקרון על כלל המערכת המשפטית. הם טענו גם, כי עו"ד לינדנשטראוס ניגשה וזכתה כדין במכרז, וכבר הודיעה על כך לעיריית חיפה ואף התפטרה מתפקידה שם כיועצת המשפטית. ובכלל, הנשיא ברק, כמו שהוא רגיל, עמד על כך שהמינוי שעליו כבר הוחלט ואותו הוא אישר, במסגרת אותו מכרז מתחילת 2002, יחתם ויצא אל הפועל. בסופו של דבר הסכים שטרית לחתום על המינוי, בכפוף למגבלות שהוסכמו.

3) בניגוד לפרסום בידיעות אחרונות, שני השופטים שהמליצו על עו"ד לינדנשטראוס לא היו אותה עת ואינם כפופים ללינדנשטראוס. הממליץ הראשון, הוא השופט אורי קיטאי, היה נשיא בית משפט השלום בחיפה; הממליץ השני, הוא השופט גרוס, הינו שופט בית משפט המחוזי בתל אביב.

4) בניגוד לפרסום, עו"ד לינדנשטראוס לא נבחרה שלא במכרז. נזכור נא, כי היא אכן נבחרה במכרז בתחילת 2002. אלא ששטרית עיכב את כניסתה לתפקיד בשל האמור לעיל. רק ארבעה חודשים לאחר מכן (ביולי 2002) נעתר שטרית ללחצו של הנשיא ברק, ואף זאת לאחר שהטיל עליה מגבלות כבדות: עו"ד לינדנשטראוס הסכימה לעבוד כרשמת בבית משפט שלום בנצרת, במקום במחוז חיפה; היא התחייבה שכל עוד אביה מכהן כנשיא/שופט במחוז חיפה, היא לא תבקש לעבור לעבוד במחוז זה; כמו כן, היא התחייבה שלא לבקש קידום, היינו: להתקבל כשופטת בית משפט שלום, כל עוד אביה מכהן כשופט בישראל.

5) אין שום תקדים לכך שעובד ציבור נטל על עצמו מגבלה כזו - שהוא לא יקודם כל עוד אביו במערכת. עו"ד לינדנשטראוס נטלה על כתפיה התחייבויות אלה. אך במקום לזכות לשבחים, נזרק בוץ לעברה ולעבר אביה. הנה כי כן: העיתון והעיתונאית חטאו כלפי עו"ד לינדנשטראוס, וגם כלפי הציבור, כשניסו לפגוע במבקר המדינה מתוך שיקולים זרים.

מעריב וידיעות אחרונות אינם ממלאים את חובתם הציבורית. אבל הם לא לבד. גם כמה מכלי התקשורת האלקטרוניים נוטלים בכך חלק פעיל, ובראשם ערוץ 2 וערוץ 1.

וכיצד הם עושים זאת? מצד אחד - שניהם נמנעים ממתן ביטוי נאות להליכים הדרמטיים ולהתפתחויות בפרשת השוחד של אולמרט, אותה בודק מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס. ומצד שני – הם "מפמפמים" שוב ושוב את ביקורתו המשתלחת והדמגוגית של נציב שירות המדינה, שמואל הולנדר, ומציגים את טיעוני לינדנשטראוס מזה ואת טיעוני הולנדר מזה, משל מדובר בשני אישים בעלי מעמד שווה ומקביל. מעשיו המכוערים של הולנדר, כפי שהתגלו בדוח מבקר המדינה, כאילו נשכחו.

מדוע נוהגים כך חלק ניכר מכלי התקשורת. נראה כי גם הפעם קשור הדבר בדיבוריו של אולמרט על תוכנית ההתכנסות. אומנם עדיין אין תוכנית מגובשת, וראש הממשלה אף טרם קיבל את הסכמת חברי סיעת קדימה לרעיון זה, אך נראה כי די בדיבורים על כך, כדי שאולמרט ייזכה לקבלת חסות מצד כלי התקשורת והעיתונאים-פרשנים הבכירים, שחלק ניכר מהם תומכים בהתכנסות, וגם תומכים בכך שאולמרט ינהיג את המדינה. אחרי הכל, אולמרט הקים צוות לתפארת – אברהם הירשזון במשרד האוצר, וחיים רמון שר משפטים, צוות שיכול לעשות רק טוב לעסקים של המול"ים וערוצי הטלוויזיה. הכל עניין של כסף ושררה.

מי שמגדיש את הסאה הוא העיתונאי-פרשן אמנון אברמוביץ, אתרוגן ותיק, שאופן התנהלותו עכשיו מעלה חשד כי גם הפעם הוא מנסה לקדש התכנסות ולהעניק חסות לאולמרט. אברמוביץ אינו מסתיר את תמיכתו הפומבית בביצוע תוכנית ההתכנסות, ונראה כי הצורך לבער את השחיתות של אולמרט וההכרח לחשוף את האמת אינם בוערים בעצמותיו.

הנה אנו רואים שוב, כי במקום לעשות את עבודתו נאמנה, ובמקום לבדוק, ולתחקר ולפרסם את הראיות המצויות בשפע על אודות פרשת השוחד של אולמרט, פועל אברמוביץ כדי לערער את מעמדו של לינדנשטראוס, ואף קורא להדחתו מתפקידו (יומן, יום ו').

לו היה מדובר באיש ציבור מדרגה שניה, ניחא. אבל מדובר בראש הממשלה, בשחיתות חמורה שהעיסוק בה – מהצד העיתונאי, היה ואמור להיות לחם חוקו של כל עיתונאי, קל וחומר מצד אברמוביץ, המלהג בלי סוף בדבר הצורך לפעול נגד השחיתות. לו אברמוביץ היה נוהג כך בעיתון פרטי, כמו דנקנר הכזבן למשל, ניחא. אבל, נזכור נא כי מדובר ברצועת החדשות של ערוץ 2, המחוייבת, על-פי חוק, למסור דיווחי אמת לציבור ולהימנע מגניזת מידע חיוני לציבור.