חשיפה: השחיתות של יולי תמיר

נודע לנו, כי תמיר הבטיחה לגל-נור גמול כספי משמעותי תמורת התנדבותו/עבודתו עבור המועצה להשכלה גבוהה. תמיר הבטיחה זאת כבר בתחילת השנה, עת גייסה את גל-נור לתפקיד. על הבטחתה, שניתנה שלא כדין, היא לא הודיעה למועצה להשכלה גבוהה וגם לא למשרד האוצר.

תמיר יודעת היטב כי יחזקאל טלר, קודמו של גל-נור בתפקיד, כיהן שלוש קדנציות בתפקיד זה (15 שנים), בלא שכר. טלר הסתפק בהחזר הוצאות בסכום כולל של כ-10,000-8,000 ש"ח לחודש. תמיר יודעת היטב, כי בכל שנות קיומה של המועצה להשכלה גבוהה לא קיבלו הסגנים ו/או חברי המועצה גמול עבור עבודתם. הכהונה במועצה הייתה ועודה על-בסיס התנדבותי, דבר שאין לזלזל בו - הוא נחשב שווה-כסף לנושא המשרה. למרות זאת, שולחת תמיר את ידה לקופת המדינה כדי לסדר תנאי שכר לגל-נור, בגין תפקיד שנעשה עד כה, כאמור, באופן התנדבותי.

לו היה מדובר בגמול מצומצם, ניחא. אלא שבענייננו - מדובר בגמול מופקע ומופרז, חודש בחודשו, גמול אותו מנסה תמיר לסדר לידידה הטוב בדרכי רמייה. נדגיש כאן, כי המועצה להשכלה גבוהה אינה רשאית ואינה מוסמכת לשלם גמול לחבריה. את זאת יודעת היטב השרה יולי תמיר. אף-על-פי-כן היא נתנה הבטחה, שלא כדין. בהמשך נראה כיצד מנסה תמיר להכשיר את השרץ.

נודע לי, כי בחודשים האחרונים נעשו כמה מהלכים בתוך ארגוני המועצה להשכלה גבוהה כדי "לקיים את הבטחתה של תמיר", וכדי להכשיר את גל-נור - למרות שהוא מכהן כחבר המועצה - כך שייחשב "עובד" של המועצה וניתן יהא, בכל זאת, לשלם לו שכר. ניסיונות אלה נבלמו, בינתיים. תמיר פעלה אישית גם מול גורמים במשרד האוצר, בניסיון "לסדר" את הגמול שהבטיחה.

בשיחות שהתקיימו דרש גל-נור שכר של נשיא אוניברסיטה פלוס 20%. מדובר בגמול חודשי מן הגבוהים הניתנים בסקטור הציבורי. לדוגמה: הגמול שקיבל פרופ' איתמר רבינוביץ', בתפקידו כנשיא אוניברסיטת תל אביב, מסתכם בכ-60 אלף ש"ח. העלות הכוללת למעביד (למדינה) מסתכמת בכ-75 אלף ש"ח לפחות. על-פי נתונים אלה, הרי שאם תתקבל דרישתו של גל-נור, עלות הגמול עלולה להגיע לכ-90 אלף ש"ח לחודש.

השרה תמיר מנסה, כאמור, להכשיר את השרץ. וכיצד היא עושה זאת? היא מובילה, ממש בימים אלה, הצעת חוק, שנועדה להסמיך את שר האוצר "להתקין תקנות בדבר גמול והחזר הוצאות שישולמו לחברי המועצה ולחברי ועדותיה". כיום מוסמכת המועצה לאשר תשלומי שכר לעובדים, ובהם: מזכיר המועצה, מנכ"ל, יועץ משפטי, מזכירות וכו'. המחוקק והממשלות הקודמות לא מצאו לנכון לשלם גמול לחברי המועצה, בעיקר מכיוון שראו בכך תפקיד התנדבותי, בעיקרו, מה-גם שחברי המועצה - רובם ככולם, הם נציגים של המוסדות האקדמיים, שבלאו-הכי מקבלים שכר ממקום-עבודתם המקורי.

על-פי הצעת החוק שהגישה, מנסה תמיר לדאוג לגמול כספי גם לחברי הוועדות. ואולם ברור, כי אם תתקבל הצעת החוק, ייצא נשכר מכך בעיקר גל-נור, מכיוון שהוא-הוא בעל התפקיד הבכיר במועצה להשכלה גבוהה (אחרי השרה), ועל-פי הבטחתה של השרה הוא יקבל גמול משמעותי ביותר.

הצעת החוק של יולי תמיר כבר אושרה עקרונית על-ידי ועדת השרים לענייני חקיקה. מיותר כמעט לציין: השרה תמיר לא מצאה לנכון לגלות לחברי ועדת השרים וכן לגורמים נוספים הנוגעים בעניין, כי היא כבר הבטיחה לגל-נור גמול עבור עבודתו במועצה, וזאת במרס 2007 - מעת שמונה לתפקיד.

תמיר מכירה היטב את מגבלות החוק. לראיה: בדברי ההסבר להצעת החוק שהגישה היא כותבת (20.07.07):

"תאגיד ציבורי אינו רשאי לבצע פעולות שלא הוסמך להן במפורש בחוק, ובכלל זה - תשלום גמול לחברים בגופי ההנהלה של התאגיד הציבורי. לפיכך, ומכיוון שחוק מועצה להשכלה גבוהה אינו מסמיך את המועצה להשכלה גבוהה לשלם גמול לחבריה, לא ניתן לשלם גמול כאמור. הנוסח הממוצע לתיקון בא לאפשר תשלום גמול והחזר לחברי המועצה להשכלה גבוהה וועדותיה ככל ששר האוצר יקבע כן".

למרות זאת, כאמור, נתנה תמיר לגל-נור הבטחה שלטונית בלתי חוקית. וגרוע מכך: למרות פעילותה בתחום זה, ולמרות הראיות הברורות שיש בידנו, מכחישה תמיר כי היא הבטיחה זאת לגל-נור. הנה-כי-כן: תמיר גם סיבכה את המדינה בהבטחה שלטונית בלתי ראויה וגם משקרת במצח נחושה.

השרה יולי תמיר התבקשה להגיב בנושא זה. להלן תגובתה (ציטוט):

מתוקף תפקידה של שרת החינוך ולאחר שבחנה את אופן פעילותן של המועצה להשכלה גבוהה והוועדה לתכנון ולתקצוב, עלה כי חלק מהנוהלים אינו מעוגן בחוק או בהסדר מחייב.

לנוכח הרצון למסד את אופן פעילות המל"ג - ות"ת ולנטוע אותם בהסדרים חוקיים נקטה השרה בשני צעדים תקדימיים: ראשית, הסדר חוקי של מתן גמול לחברי המועצה וועדותיה. ושנית, הקמת ועדה בין משרדית בשיתוף משרד האוצר, אשר תדון ותמליץ על שינויים במידת הצורך בתחומי הפעולה של המועצה להשכלה גבוהה וועדותיה, בנושאי תנאי כשירות, מניעת ניגודי עניינים, חובות אמונים ונאמנות, גמול ועוד.

כפי שעולה מהצעת החוק המצורפת בזאת, ההסדרים הכספיים שינבעו ממנה הם בסמכותו הבלעדית של שר האוצר ולא של שרת החינוך. ממילא, הטענות כאילו הובטח סכום כלשהו או גמול כלשהו למי מחברי המל"ג או סיו"ר המל"ג עוד בטרם התחילה הוועדה את עבודתה, הן נטולות בסיס. מאידך-גיסא, לשרת החינוך אין כל ספק שיש לתגמל את חברי המל"ג וסיו"ר המל"ג באורח ראוי שיאפשר להם למלא את מגוון התפקידים המוטל עליהם בצורה הטובה ביותר. את עמדתה זו תביע שרת החינוך בפני שרת האוצר לפני התקנת התקנות שיקבעו את גובה השכר.