ברשימה זו נציג מידע חדש המעלה חשש כבד: חזקיהו פועל בידיים לא נקיות ותוך ניגודי עניינים העלולים לגרום נזק בלתי הפיך לבנק ולכלכלת המדינה. נזהיר עצמנו כאן: אין אנו בוחנים כליות ולב, אלא את העובדות המובאות בפנינו, ואלה מצביעות על פוטנציאל מסוכן לניגוד עניינים, המחייב פסלות חזקיהו מכל נגיעה לעניינים שלעיל:

1) ההתפטרות מבנק הפועלים - חזקיהו התפטר מבנק הפועלים, לאחר 18 שנות עבודה בבנק ולאחר שמבוקשו לא ניתן לו. בתפקידו האחרון שם הוא שימש מנהל מרכז עסקים (אגף בחטיבה העסקית). חזקיהו ביקש אז להתמנות לתפקיד מנהל אגף בכיר. אלי יונס, שכיהן אז כמנכ"ל בנק הפועלים, התנגד. חזקיהו לא השלים עם זאת. הוא פנה לשלמה נחמה, שכיהן אז כיושב-ראש, אך נחמה לא הצליח "לסדר" לו את מבוקשו. בזמנו, נעשתה גם פנייה אל סגן היושב-ראש, דני דנקנר (ששימש בתפקיד זה מתוקף תפקידו כנציג משפחתו, שהייתה בעלת מניות מרכזית בבנק), אך זה האחרון לא הסכים להתערב ולכופף את הנהלים והכללים, וגם לא לכפות קידומו של חזקיהו על אלי יונס. חזקיהו רשם זאת, והמתין.

2) הדרישה לפיצויים מוגדלים - בנסיבות שנוצרו, ולאחר שהבין שבכירי הבנק (למעט היושב-ראש נחמה) לא רואים אותו מתאים לקידום (ובמיוחד דנקנר, יונס, וציון קינן, ששימש אז כמנהל משאבי אנוש), החליט חזקיהו לפרוש. על-אף שזו הייתה החלטתו האישית, ומיוזמתו, הוא ביקש פיצויים מוגדלים. בתחילה ביקש 300%. לאחר מכן 250%. בקשתו נדחתה על-ידי יונס. גם דנקנר סירב להתערב לטובתו. אלה עמדו על קיום הכללים-הנהלים: בכיר המבקש לפרוש, זכאי לכל היותר ל-100% פיצויים. לא יותר. חזקיהו לא השלים עם זאת. הוא ביקש לכופף את הנהלים. לכן פנה שוב אל שלמה נחמה. הוא ביקש לשלם בכל זאת פיצויים מוגדלים בשיעור של 250%. יש כללים, נהלים, ולא נוכל לסטות מהם, אמרו-קבעו יונס-דנקנר. בקשתו של נחמה נהדפה, במיוחד לאחר שהתברר כי חזקיהו מדלג למשרת מנכ"ל בנק הספנות, משרה שסודרה לו בסיועם של שלמה נחמה ושמעון טופר - מי שהיה בעל השליט בבנק. בסופו של דבר קיבל, חזקיהו פיצויים בשיעור של 100% עד 200% יותר ממה שהגיע לו. הכללים כופפו, הנהלים לא כובדו. הבנק ניזוק, והאיש עבר לנהל בנק מתחרה בלא צינון ובלא מגבלות מיוחדות. חזקיהו שוב רשם מי הרעים, והמתין. למרבה האירוניה, עכשיו חזקיהו – האיש שכופף את הכללים והנהלים בבנק, הוא האיש שמתפקידו לפקח ולכפות הקפדה על כללים ונהלים;

3) הדוחות החמורים - חזקיהו עבר לבנק הספנות, וממנו דילג למשרה בכירה בבנק דיסקונט. לפני כשלוש שנים מונה למפקח על הבנקים בבנק ישראל. כשמונה הוא נדרש לתקופת צינון בכל הקשור לבנק דיסקונט. דרישה זו הועלתה לאחר שהתברר כי בתקופת עבודתו בבנק דיסקונט התגלו חריגות שהטילו דופי חמור בתיפקודו בבנק. דוחות הפיקוח בבנק ישראל הצביעו על חלקו של חזקיהו בפעולות הבלתי תקינות. אותם דוחות שנחשפו על-ידי כמה מבכירי אגף הפיקוח בבנק, גרמו לעיכוב בכניסתו לתפקיד. חזקיהו רשם והמתין. זמן לא רב לאחר שמונה, נאלצו אותם חושפי הדוחות לשלם בתפקידם, בהם מבקר אגף הביקורת וישנביץ, וסגניתו. חזקיהו לא שכח ולא סלח.

עתה הגיע הזמן להיפרע מבכירי בנק הפועלים, ובמיוחד מדני דנקנר ומציון קינן, וגם משרי אריסון, שנתנה גיבוי למנהלי הבנק. חזקיהו, שזוכר ולא סולח, פועל נגדם ודורש הדחתם, משל הם-הם האחראים לכל תחלואי המערכת הבנקאית בכלל (הנתונה לפיקוחו) ולנזקי הבנק בפרט. העובדה שהוא עצמו כשל באוזלת יד ובאי-עמידה על המשמר – לא רק באשר לבנק הפועלים אלא לגבי שניים-שלושה בנקים נוספים שהסתבכו במתן אשראים באופן מוגזם וחסר אחריות לכמה מהטייקונים – אינה מטופלת כראוי. גם לא על-ידי נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, שנרתע, משום מה, מבדק בית.

חזקיהו, כאמור, אינו שוכח ואינו סולח. במקום להימנע מהתנגשות עם דנקנר-קינן, ולו מפאת משקעי העבר, או להעביר את הטיפול לגורם אחר בפיקוח, הוא פועל עתה נגדם ברגל גסה ומסכן את יציבות בנק הפועלים:

1) הדרישה להדיח את דנקנר - חזקיהו דורש משרי אריסון להדיח את דנקנר, למרות שמבחינה משפטית היא לא הכתובת לכך. הכתובת הנכונה היא דירקטוריון הבנק, וגם זאת לאחר שישלים המפקח, אם יש צורך בכך, שורה של פעולות, בהן: התייעצות עם ועדת הרישיונות בבנק ישראל, מתן הזדמנות לדנקנר להשמיע את גרסתו לאירועים הנטענים, עריכת שימוע ועוד. חזקיהו לא ביצע מהלכים אלה, ובימים אלה הוא אף נמנע מהופעה ומהצגת טיעוניו בפני דירקטוריון בנק הפועלים;

2) מי אשם בהפסדים - חזקיהו מטיל על דנקנר את האחריות לנזקי הבנק בשנים האחרונות, למרות שדנקנר אינו האחראי לכך, ומכל מקום – הוא אינו האחראי המרכזי. כך לדוגמה: מי שהוביל את ההשקעות הגדולות בחו"ל והפיל על בנק הפועלים את משבר הסאב-פריים הוא שלמה נחמה, היושב-ראש הקודם. נחמה - למי שאינו יודע - הוא ידידו האישי של חזקיהו, אותו יושב-ראש שגונן על חזקיהו ודאג לצאתו עם 200% פיצויים – 100% יותר, כאמור, ממה שהגיע לו;

3) כיצד נמנעה חברות דנקנר בוועדה המייעצת - חזקיהו התנכל לדנקנר גם בשנים הקודמות. אחת הדוגמאות הבולטות: חזקיהו מנע מדנקנר מלשמש כחבר בוועדה המייעצת לבנק ישראל. גם כשדנקנר עמד על זכותו לשמש כחבר בוועדה זו, בזכות היותו יושב-ראש בנק הפועלים (בוועדה המייעצת חברים, בין היתר, יושבי-ראש הבנקים הגדולים), עוכב מינויו בתואנות שונות. וכיצד אירע הדבר? פשוט ביותר: חזקיהו שוב דאג לידידו, שלמה נחמה, שנותר לשמש מאז ועד עתה כחבר בוועדה המייעצת – במקום השמור לנציג בנק הפועלים - על-אף שסיים מזמן-מזמן את תפקידו כיושב-ראש בנק הפועלים. וכך נוצר מצב מוזר: לבנקים הגדולים נציג בוועדה המייעצת: איתן רף (בנק לאומי), שלמה זהר (בנק דיסקונט). את מקומו של יושב-ראש בנק הפועלים תופס היושב-ראש לשעבר, שכיום הוא איש עסקים פרטי וכגורם ששמו נזכר, לעיתים קרובות, כמועמד להשתתף בקבוצה המתמודדת על רכישה של אחד הבנקים;

4) היכן המסמכים של חזקיהו - חזקיהו טען שוב ושוב, כי בידיו מסמכים המעידים על אחריותו של דני דנקנר לנזקי הבנק. נכון לעכשיו הוא לא עשה זאת. חזקיהו מטיל על דנקנר את האחריות לסאב-פריים, למרות שכאמור דנקנר לא אחראי לכך; והוא מטיל עליו את האחריות לעסקת רכישת בנק באוקראינה (ממנה ניצל הבנק), למרות שדנקנר – ולא חזקיהו כטענתו – הוא שהביא לבטלות העסקה בטרם יצאה אל הפועל;

מדוע מנסה חזקיהו לטרפד מינוי קינן

חזקיהו פועל עתה גם נגד מינוי ציון קינן למנכ"ל, למרות שמדובר במינוי ראוי. חזקיהו דורש ועדת איתור, במגמה "ליירט" את קינן. נזכור נא: קינן עובד בבנק במשך יותר מ-30 שנים. הוא מילא תפקידים בכירים ביותר בבנק. הוא מכהן כמ"מ מנכ"ל, מינוי אותו אישר חזקיהו לפני כשנתיים.

בכל ארגון גדול, קל וחומר כאשר מדובר בבנק גדול ובתפקיד המצריך רציפות, מ"מ מנכ"ל הוא המועמד הטבעי להחליף את המנכ"ל, כשזה פורש מכל סיבה שהיא. וכך אכן אירע הפעם.

הדירקטוריון מינה את קינן – האיש הכי זמין והכשיר והמועדף, ובצדק, על-ידי הדירקטוריון לתפקיד המנכ"ל. הדרישה להקים ועדת איתור נתפשת אפוא, אפילו בבנק ישראל, כגחמה מוזרה מצד חזקיהו. השאלה עתה היא האם נגיד בנק ישראל יבחן את מעשיו של חזקיהו ויקרא אותו לסדר.