התסבוכת החדשה בתיק שרון

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הודיע זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד כי יחליט בפרשת "האי היווני" עד סוף חודש מאי. אלא שעם כל רצונו של מזוז לעמוד בלוח הזמנים, מתברר עתה כי היועץ נתקל בקשיים, שבדיקתם מחייבת זמן נוסף לבירור, השלמות וקבלת החלטות. המועד החדש העומד על הפרק: במרוצת חודש יוני.

מזוז עושה ככל יכולתו כדי לקדם את קבלת ההחלטה בתיק. הוא ביקש השלמות, וכבר קיבל חלק מהן; הוא פנה לגורמים שונים לקבל מסמכים נוספים, וקיבל כמה מהם; הוא קיים כמה דיונים עם פרקליטת המדינה עדנה ארבל ועם הצוות עימו עבדה, ושמע את הערותיהם. אלא שמתברר כי גם לאחר כל הצעדים הללו עדיין נראה כי טיוטת כתב האישום שהגישה לעיונו ארבל נגד אריאל שרון ונגד בנו עמרי נותרה מחוררת ככברה. חלק מהאישומים הנכללים בטיוטה מתבססים בחלקם הגדול על ראיות נסיבתיות, על אמירה כאן ואמירה שם, על טובות ועסקים עם הנאות.

הצוות שהקים מזוז שוקד כבר כמה שבועות על חומר החקירה. בין חברי הצוות שוררת מחלוקת אם יש מקום להעמיד לדין את שרון. חלק מחברי הצוות סבורים שדי בראיות הנסיבתיות כדי להגיש כתב אישום נגד שרון האב ושרון הבן; אחרים סבורים כי מדובר בראיות שאין בהן די ללכת לבית משפט.

מחלוקת זו, אגב, היא אחת הסיבות לדיווחים שפורסמו בשבועות האחרונים על בסיס הדלפות קוטביות: ערוץ 10 שניזון כנראה מאחד המחמירים, דיווח על החלטה קרובה להעמיד לדין; ערוץ 2 שניזון מאחד המקלים, דיווח על כיוון אחר, לפיו אין די ראיות חד-משמעיות להגשת כתב אישום נגד שרון.

העדות החסרה: האם יזומן גלעד?

כך או כך, אין חולק כי מדובר בחומר חקירה רב מאוד, עם הרבה עדויות, תמלילי האזנות סתר, צילומים ומה לא. ובכל זאת: בתיק הזה חסרה עדותו של העד המרכזי, הוא גלעד שרון. ולא במקרה: גלעד שרון שמר על זכות השתיקה, לגישתו, בגלל חוסר האמון בגורמי אכיפת החוק. וליתר דיוק: בראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי; בפרקליטת המדינה, עדנה ארבל; וגם, ובזאת הוא לא ימהר להודות, ביועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין.

עכשיו נוצר מצב חדש. יש יועץ משפטי לממשלה חדש, שמפקח היטב על ההליך נגד ראש הממשלה ובניו. ארבל בחוץ, לאחר שנבחרה לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון. ובכל זאת, היועץ החדש עשוי לעשות טעות - לכאן או לכאן, אם לא תוצג בפניו התמונה המלאה. וזו תתאפשר, רק יחזור בו גלעד שרון מהחלטתו, יוותר עכשיו על זכות השתיקה, וימסור עדות מלאה ואמיתית.

ומכיוון שמדובר בראש ממשלה מכהן, יכול גם היועץ המשפטי לנקוט יוזמה חריגה: להזמין עכשיו את גלעד שרון למסור עדות מלאה, בפני המשטרה או לפחות במסגרת של טיעונים בכתב ומסמכים/ראיות. במצב החדש, ומכיוון שאין חולק כי מזוז אינו שבוי בדעה קדומה, אם לא יסכים גלעד שרון למסור עדות, ישמש הדבר נגדו. זה הזמן הנכון כדי למסור עדות מלאה ולסייע בחקר האמת. לכאן או לכאן.

הפרוטוקול: דיונים בממשלה

פרשת האי היווני החלה כשהועלה חשד נגד שרון, לפיו סייע לדוד אפל לקדם את עסקיו באי היווני, ובתמורה קיבל בנו שלמונים - חוזה שמן בן מיליונים.

בשנה שחלפה התמקדה החקירה דווקא בפרשת גינתון ובחשד ששרון פעל לקידום עסקיו של אפל בקרקעות גינתון, ולצורך זאת, כביכול, פעל לשינוי תחום השיפוט של עיריית לוד, הזקוקה לשטחים כדי לבנות בתים ולקלוט יהודים בתחומה, כך שזה יכלול את גינתון. ארבל בנתה חלק ניכר מכתב האישום על עניין זה. לגישתה, העובדה ששרון השתתף בישיבה ופעל להעברת הצעת-החלטה בנושא, היא התמורה שנתן לאפל תמורת חוזה המיליונים.

כבר אמרנו, כי מזוז פעל עם כניסתו כדי לקדם את ההכרעה בתיק רגיש זה. אחד המסמכים שביקש וקיבל הוא פרוטוקול ישיבת הממשלה שבה נדונה הצעת-החלטה בעניין מה שמכונה "לוד רבתי". המסמך הזה, יש לציין, שנועד להבהיר כמה וכמה פרטים, מסבך קצת את העניינים, אך גם מאפשר הרמת מסך בדרך לגילוי האמת. הפעם מכיוון בלתי צפוי: אליקים רובינשטיין, היועץ היוצא.

ראשית, מן המסמך עולה כי הצעת-ההחלטה הובאה והועלתה ביוזמתו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אביגדור יצחקי, אותה גיבש לאחר ישיבות רבות בוועדה בינמשרדית בראשה עמד; ושנית: באותו דיון דובר לא רק על "לוד רבתי", אלא גם על עכו, דימונה וירוחם.

יותר מכך, וזה הסיפור החדש שהפתיע מאוד את מזוז ואנשיו: התברר כי רובינשטיין היה מעורב מאוד בתהליכי קבלת ההחלטות הנוגעות להצעת ההחלטה הזו. זאת בשעה שידע היטב על החשדות נגד שרון ואפל, ואף עסק בכך, בדיוק באותם ימים, בהיבטים הפליליים, לרבות קריאת התמלילים מהאזנות הסתר שבוצעו לקווי הטלפון של אפל. עוד התברר, כי מי שאמור היה ליהנות מסיפוח הקרקעות ל"לוד רבתי" הם רבים וטובים, בהם בנק לאומי, חברת יואל ועורך הדין שרגא בירן. אפל לא היה יכול ליהנות מכך, במיוחד בשל ההתנגדות של מינהל מקרקעי ישראל, שסירב לאשר למושב גינתון להעביר את הזכויות על מקרקעין אלה לידי אפל.

גם אפל עצמו הכיר במעמדו הנחות בנושא זה. הראיה לכך: כשמס שבח ביקש לגבות ממנו מס רכישה בסך שמונה מיליון שקלים בגין עיסקת גינתון, הודיע אפל בתצהיר לבית המשפט כי למעשה אין בידיו זכויות, וכי המנהל לא מכיר בכלל ברכישת הקרקעות ממושב גינתון.

העדות שבדרך: מדוע שתק רובינשטיין?

פרוטוקול ישיבת הממשלה מאותה עת, 21 ליולי 2002, מעיד כי אין מדובר בהצעת-החלטה שגונבה לממשלה ואושרה בחטף. שרים רבים נטלו חלק פעיל ביותר בדיון, העלו השגות - לכאן או לכאן, ולבסוף אישרו את שאישרו. על-פי הפרוטוקול, השרים שמעון פרס, גדעון עזרא, סילבן שלום, רוני מילוא, שלום שמחון וגם דליה איציק הביעו עמדתם בדיון. שרון לעומת זאת, כמעט שלא השתתף וספק אם היה מצוי בפרטי הצעת-החלטה.

רובינשטיין, כאמור, ידע גם ידע באותה עת על החשדות. אף-על-פי כן, על דעתו הוחלט לאשר סעיפים מסוימים "בכפוף לבחינה משפטית של היועץ המשפטי לממשלה, שתתבצע במהלך השבוע הקרוב". במקביל רמז רובינשטיין, באותה ישיבה, כי בידיו מידע הנמצא בבדיקה. עדות לכך, ואת זאת אנו חושפים כאן לראשונה, נמצאת בפרוטוקול ישיבת הממשלה מאותו יום, שם אמר רובינשטיין: "היו כמה נקודות שלא אכנס אליהן שגם הן עולות מהערות השרים, שביקשתי שתערך בדיקה משפטית שלהם השבוע. כי החומר הגיע אלי רק בסוף השבוע. מה שאמרתי נמצא כבר אצל מזכיר הממשלה".

דבריו של רובינשטיין לא נאמרו כבדרך אגב. רובינשטיין השיב למעשה לדברים שהעלו השרים דן מרידור ורוני מילוא. לפי הפרוטוקול, מילוא ומרידור שנטלו חלק פעיל מאוד בדיון. הם ביקשו להבטיח, מבלי לנקוט בשמו של אפל, שזה לא יהנה מהחלטות הממשלה, לא באופן ישיר ולא באופן עקיף. השניים התייחסו להתחייבות קבוצת אפל לבנות מתנ"ס בפרוייקט גני אביב (בלוד). "אני מבקש לשים לב רק שלא ניקח על עצמנו, על הממשלה, על האוצר, התחייבויות שהיו אמורות להתבצע על-ידי יזמים פרטיים", אמר רוני מילוא, ובהמשך הדיון הוסיף: "לכן אני מציע לך, אדוני שר הבינוי השיכון ולמנכ"ל המשרד, להיות זהיר בדברים האלה ולבדוק אותם".

רובינשטיין גילה אפוא כי ידע על החשדות. למרות זאת, באותה עת הוא לא הורה לשרון שלא להשתתף פיזית או לא להצביע וגם לא עצר את הדיון, שנועד, כביכול, לשרת את דוד אפל. יותר מזה: רובינשטיין הוביל החלטה, לפיה ההחלטות מתקבלות בהמלצתו.

מעורבות רובינשטיין מכניסה עתה לבעיה את יורשו בתפקיד היועץ המשפטי. מזוז יצטרך - אם לא עשה זאת עדיין - לפעול לקבל את עדותו של רובינשטיין בפרשה זו, ויהיה עליו לברר מה ידע רובינשטיין באותה עת, ומדוע, אם נראה הדבר כל כך שחור ופלילי, לא אסר על שרון להשתתף בדיון.

פרקליטת המדינה סירבה להתייחס לחומר החקירה ולראיות הנאספות, אלא בבתי משפט.

בשמו של רובינשטיין נמסר בתגובה, כי הדברים המיוחסים לו אינם נכונים. "חקירת פרשת גינתון החלה באוגוסט 2003 וממצאיה הובאו רק בחודשים האחרונים לפני היועץ הנוכחי. עוד יצוין, כי סיכום המשטרה בפרשת האי היווני הובא בפני רובינשטיין בינואר 2003 (קרי: אחרי ישיבת הממשלה ביולי 2002).

בהמשך להכחשתו מאשר רובינשטיין, למעשה, חלק מהדברים האמורים ברשימה זו: "מעבר לכך, העניין כולו מצוי כעת בפני היועץ הנוכחי, ממתין להכרעתו, ועל כן לא נתייחס בפירוט לחומר העולה מההאזנות אליהן היה מודע באותה עת רובינשטיין ולעניינים שעמדו לדיון בממשלה. רובינשטיין העיר הערות רבות באותה ישיבה, בנוגע לתוכנית ואף לאחריה. הנושא לווה בלשכת היועץ ובהתאם למידע שהיה אז בידי רובינשטיין, הנושאים עלו לדיון בממשלה ולא הצריכו מעורבות נוספת מעבר למעורבות זו".