המודיעין במטכ"ל הקדיש את רוב משאביו לשאלות מלחמה ושלום, אך לא נתן דעתו די הצורך להבנת מערכות התשתית בארצות ערב כגון:

• מערכת הפיקוד והשליטה בצבאות ערב

• מערך ההתבצרות והדוקטרינה שעומדת מאחריו

• חקר מעמיק של יעדי תורפה אסטרטגיים

אמ"ן לדורותיו (לפחות, עד לשנת 1990) לא ניצל את הפוטנציאל של המקורות האיסופיים שעמדו לרשותו, ולא הקדיש די משאבים מחקריים להבנת התנהלות מדינות ערב בשגרה ובחירום. הנושא היה יכול לסייע רבות להשגת התרעה ולהשבחת "בנק המטרות" הצה"לי כהכנה למלחמה הבאה אם תבוא. דעתה של צמרת אמ"ן וחמ"ן גם לא הייתה נתונה לייעול⁷ ולהקצאת די משאבים לעיבוד ולהפצת המודיעין, שנאגר בארכיוניה, לצרכנים (חיל האוויר, חיל הים ועוצבות השדה). הכשלים רבים מלהימנות, אסתפק בשלוש דוגמאות:

א. טילים קרקע-קרקע סקאד במצרים – בראשית 1973 הגיעה מברית-המועצות חטיבת טילים קרקע-קרקע סקאד B, ונערכה באוהלים בגבל אחמר שבדרום קהיר. זה היה מחנה אימונים עם כמות מוגבלת מאוד של משגרים ושל טילי תרגול. הטילים עצמם, שאר המשגרים (אם היו) והציוד הרב הדרוש לחטיבה לא אותרו.⁸ למיטב זיכרוני, לא ידע אמ"ן כמה טילים התחייבה ברית-המועצות לספק למצרים, וכמה סופקו בפועל.

אריה שלו⁹ לא קיים דיון באשר למשמעות האסטרטגית, הנובעת מהימצאות נשק כזה בידי מצרים. הוא מצר על כך מאוד, כי לפי השקפתו היה עליו להבין אז, כי הטילים הללו מאפשרים לתקוף את העורף בישראל, ובכך התקיים למעשה התנאי של סאדאת, שמצרים לא תצא למלחמה מבלי שיהיו בידיה אמצעים לתקוף את העורף הישראלי – תנאי, שהיה אבן-הראשה בקונצפציה של אמ"ן, שגרמה לכישלונו באי-מתן התרעה למלחמת יום הכיפורים.

אמ"ן לא רק שלא עסק במשמעויות האסטרטגיות של הסקאד, אלא גם לא דן בהשלכותיו המבצעיות על צה"ל ועל העורף הישראלי, וגם לא סיפק למערכת האג"מית נתונים/הערכות לשאלות כגון: כמות הטילים והיכן הם מאוחסנים, המיקום האפשרי של עמדות השיגור ומאפייניהן על-מנת שגורמי המודיעין המופקדים על 'בנק המטרות' יוכלו לאתרן בבוא העת. למיטב ידיעתי, דיון בשאלות הללו לא התקיים, אף לא שנים לאחר מכן.

כשנפתחה המלחמה, והייתה הרגשה של משבר רציני ברמת הגולן, החליט המטה הכללי על תקיפות מטרות אסטרטגיות בעומק סוריה. ההצלחה הייתה רבה,¹⁰ ובדיון מטכ"ל שהתקיים לאחר מכן, הוצע לתקוף גם בעומק מצרים. במדור מצרים בענף 1¹¹ הכנו קבוצת יעדים, שהוצגה בפני אלוף ישראל טל, סגן הרמטכ"ל. זמן קצר לאחר מכן הגיע לממשלה איום מסאדאת: "עומק תחת עומק".¹² כלומר, היזהרו מלתקוף את עורף מצרים, משום שיש לאל-ידי להחזיר לכם מנה אחת אפיים. ממשלת ישראל לקחה את האיום ברצינות, ולא תקפה ולו גם מטרה אחת בעומק מצרים. לא ידוע לי על דיון כלשהו באמ"ן, שבחן את איום סאדאת, את משמעותו על העורף הישראלי והאם ניתן לפגוע בשיגור הטילים אם יחליט סאדאת בכל זאת לתקוף את העורף הישראלי.

אני סבור, כי בעת מלחמת יום הכיפורים כמות הטילים שבידי מצרים הייתה זעומה, וסאדאת איים על ישראל באקדח ריק.¹³ לדעתי, סאדאת שינה את החלטתו האסטרטגית להתנות את יציאתו למלחמה בקבלת נשק, שיאפשר לפגוע בעורף הישראלי, והחליט לצאת למלחמה "עם מה שיש" ובכל מחיר – גם במחיר אפשרי של היפגעות העורף המצרי. גם אם אני טועה, ולסאדאת אכן היו טילים, שסיכנו את העורף בישראל, המחדל המתמשך של אמ"ן בחוסר הניסיון לאתרם ולהעריך את כמותם ואת יכולתם היה לרועץ למדינת ישראל בזמן המלחמה, לפניה ואף שנים לאחריה. ישראל לא השכילה להבין, כי כבר בראשית שנות השבעים, נפלה ברוב ארצות ערב ההחלטה להצטייד בטילים קרקע-קרקע ארוכי-טווח המאיימים על העורף בישראל.¹⁴

ב. איתור מרכזי הפיקוד והשליטה בצבא מצרים – ערב פתיחת מלחמת יום הכיפורים הייתה בידינו תמונה סבירה של מערכת הפיקוד והשליטה בכוחות היבשה בצבא המצרי, לעתים עד לרמת מוצב פיקוד בחטיבות, שנערכו במרחב תעלת סואץ. למידע היה ערך רב לוּ תקפנו את צבא מצרים בהיערכות השגרה שלו. הבעיה התחילה כאשר צבא מצרים נערך להתקפה, ודילג למוצבי פיקוד חלופיים, שהוכנו מבעוד מועד. מוצבי הפיקוד הללו היו שוממים בכל ימות השנה, והדבר הִקשה מאוד על איתורם.

לפני מלחמת יום הכיפורים לא איתר אמ"ן את כל מוצבי הפיקוד החלופיים, ולא ידע כי הדוקטרינה המצרית גורסת, שדילוג למוצבי הפיקוד החלופיים נעשה מראש. הוא שיער, שהדבר ייעשה רק לאחר שמוצב הפיקוד העיקרי בשגרה ייפגע. יוצא אפוא שגם אם איתרנו לפני המלחמה מוצבי פיקוד, לא ידענו את ייעודם המדויק ואת מועד איושם. בפתיחת המלחמה לא ידענו היכן מצויים מוצבי הפיקוד האלה (רשימה חלקית):

• ה"בור" המצרי ("מרכז 10"), שממנו ניהל המטכ"ל המצרי את המלחמה, ובו שהה לעתים סאדאת.¹⁵

• מוצב השליטה (משל"ט) של חיל האוויר.¹⁶

• מוצב הפיקוד העיקרי של ארמיה 2.¹⁷

• מוצב הפיקוד הקדמי של ארמיה 3.¹⁸

למחבר אין כל יומרה להכיר את כל המערך האיסופי, שעמד לרשות אמ"ן לפני מלחמת יום הכיפורים ובמהלכה. גם מהיכרותי המוגבלת את המערך הזה, אני משוכנע, כי המערך המוכר לי, יכול היה, לוּ נשאל על כך,¹⁹ לתת תשובות למרבית פערי המידע דלעיל. כיוון שסביר להניח, כי לרשות אמ"ן עמדו מקורות נוספים, שאיני מודע לקיומם, נראה לי, כי הבעיה העיקרית אינה נעוצה בהעדר מקורות מידע פוטנציאליים, אלא בסדר העדיפויות של אמ"ן בבואו לגבש צי"ח איסופי.²⁰

ג. העדר פענוח שיטתי של ביצורי החי"ר המצרי בכל מהלך המלחמה – בכל מהלך מלחמת יום הכיפורים התרכזו יחידת הפענוח המטכ"לית ומפענחי מחלקת המודיעין של פיקוד הדרום בפענוח רכב קרבי משוריין (רק"ם) של צבא מצרים. פענוח ההתבצרות המצרית הוזנח כליל, והיה לרועץ לצה"ל במתקפותיו בשמונה באוקטובר, וביתר-שאת במהלך הפריצה של כוחותינו בשישה-עשר באוקטובר את המערך המבוצר של דיוויזיה חי"ר 16 במגמה לצלוח את התעלה (מבצע "אבירי לב").

כותבים רבים כתבו על הכשל המהותי הזה של המודיעין. אצטט את דברי אלוף (מיל') אמנון רשף בספרו, "לא נחדל". במלחמת יום הכיפורים פיקד רשף על חטיבת השריון 14, שבין היתר כבשה את מתחם החווה הסינית, ונפגעה ישירות מהעדר מודיעין²¹ על המערך המצרי בצומת טרטור-לקסיקון.

• 
  "...רשלנות פושעת של המודיעין [ההדגשה במקור – א"ד]
  
  "תיארתי קודם לכן את היעדר המודיעין באשר להיערכות האויב בצומת 'טרטור־לקסיקון' [ההדגשה שלי – א"ד]... מן הראוי לציין בהקשר זה שתי נקודות: א. המפענחים של אגף המודיעין קיבלו הוראה להתרכז בפענוח טנקים ולא בפענוח מערכי חי"ר; ב. חיל האוויר צילם מדי יום את היערכות האויב... בכנס המפקדים שקיים פיקוד הדרום לאחר המלחמה ציין סא"ל גדליה דוד, קצין מודיעין פיקוד הדרום בתקופה שקדמה למלחמה ובמהלכה, כי: 'מצב הביצורים כפי שהיה אז בשטח, אנחנו לא ידענו אותו אז, אלא אנו יודעים אותו עכשיו כתוצאה מפענוח שטח חוזר... ב-7 בחודש רואים ביצורים... באזור של דיוויזיה 16 יש לנו את הביצורים מדרום לאזור החווה הסינית ועד לאזור הזה... אמרתי, זה מפענוח שנעשה עכשיו ואז לא נעשה. אז הביצורים האלה כאן היו בתעלות ובעמדות הטנקים'.²²
  
  "אין מלים לתאר את הרשלנות הפושעת של גורמי המודיעין שהיו מופקדים על הנושא והיו אמורים לפענח את צילומי האוויר בזמן אמת ולהעביר מודיעין עדכני ומדויק לכוחות הלוחמים. האויב התמקם ונערך באזור ציר 'טרטור' שמדרום ל'חווה הסינית' כבר כשבוע לפני הקרבות של חטיבה 14!"²³
  

כמו-כן, יודגש, שספרו של רשף מתבלט לטובה בכך שעשה שימוש נרחב בפענוח שיטתי של ביצורים, והביא דוגמאות רבות של צילומי-אוויר מפוענחים של אזור הלחימה. בכך קדם לו ד"ר עמיקם צור במאמרו, "קרבות מסדרון הצליחה במלחמת יום הכיפורים".²⁴ למיטב ידיעתי, אלה שני חוקרים ראשונים (ואולי אף יחידים), שהבינו את הפוטנציאל, הטמון בפענוח שיטתי של אמל"ח ושל ביצורים ככלי להבנת המתרחש בזירת הלחימה. מן הראוי, כי גם יתר כותבי העתים יבססו את מחקריהם על הבסיס האמין של צילומי-אוויר, ולא יסתפקו רק בארכיוני מסמכים, בהקלטות ובתחקור אנשים, שנטלו חלק באירועים.

כיום אין חולק על כך, שמחלקת המודיעין של פיקוד הדרום, שהופקדה על מתן מודיעין עדכני לגיסות הפועלים בגזרת הפיקוד, כשלה בכך שבכל ימי הלחימה לא סיפקה לגיסות שבגזרתה פענוח שיטתי של ההתבצרות המצרית בסיני. גם יחידת הפענוח המטכ"לית לא קיבלה הוראה לסייע לפיקוד במילוי משימה זו. הסיבה העיקרית למחדל המתמשך טמונה, לדעתי, באי-הבנה של העומדים בצמרת הפיקוד של אמ"ן/חמ"ן בחשיבות נושא השטח ובפוטנציאל הטמון בו להבנת היערכות האויב ומהלכיו. ברצוני להדגיש, אין המדובר בכשל של מפקד פלוני, שבמקרה לא קיבל החלטה להנחות את מפענחי מרכז הפענוח לפענח ביצורי אויב. המדובר בכשל מערכתי ובהזנחה של שנים ארוכות, שבהן נושא השטח נדחק. מבין תסמיני החולי אציין:

• גיבוש הערכת-המצב באמ"ן לפני המלחמה ובמהלכה נעשו ב"מטבחון מצומצם" ללא שיתופו של ראש הענף מופקד על הנושא.

• בשנים שקדמו למלחמת יום הכיפורים צמצם קורס מפענחי צילומי-האוויר את כל נושא פענוח השטח,²⁵ והדור החדש כמעט שלא למד את הנושא.

• למעט קורס בודד לקציני שטח,²⁶ שהתקיים בשנת, 1968 לא הכשיר צה"ל קצינים, שלמדו את הצד התיאורטי של הנושא. תפקיד קציני השטח הצטמצם לעיסוק טכני בהכנת עזרים ובהבאתם לדפוס.

כתוצאה מהזנחת הנושא "פיספס" המודיעין את העובדה, שלאחר מלחמת ששת הימים, זנח צבא מצרים את שיטת ההגנה הקווית, ועבר להתבצר בשיטה היקפית,²⁷ וכבר בשנת 1970 בנה מוצבים בשיטה זו. בשנת 1978, כשעברתי קורס קציני מטה במכללה הבין-זרועית לפיקוד-ולמטה (פו"ם), לימדו אותנו, כי שצבא מצרים מתבצר בשיטה קווית ... למי שלא קלטו – צה"ל לימד את הדור החדש של מפקדיו תורה, שעברה מן העולם שמונה שנים לפני כן, מבלי שהיה מודע כלל לתורת ההגנה החדשה של צבא מצרים, שלפיה הקים את מערכי ההגנה החדשים בסיני לאחר מלחמת יום הכיפורים.

כאמור, כשל אי-פענוח ביצורי החי"ר לא התחיל במלחמת יום הכיפורים, ולצערי גם לא פסק לאחריה.²⁸ כדי להבין את שורשי החולי המתמשך הזה, יש ללמוד את ההיסטוריה של מחלקת המחקר בכלל ואת יחסה למחקר מודיעין השטח בפרט. ספרי²⁹ מנסה להתמודד עם השאלות הללו.

בכל מקרה, נראה לי, כי די במה שמניתי לעיל, כדי לערער את הקביעה הנחרצת, שרמת הידע שלנו על צבא מצרים הייתה מספקת.

________

[בפרק הבא: סא"ל (מיל') אלי דקל על שולחן-החול של דיוויזיה 19.]

1. אשר, 2003.
2. גם בצבא הרוסי הייתה "תורה שבכתב" ו"תורה שבעל-פה" גמישה בהרבה. קשה לדעת מה בדיוק העבירו הרוסים לתלמידיהם המצריים, אך היה להם ניסיון עשיר בניהול מערכות הגנה והתקפה מסוגים שונים בהתאם לנסיבות משתנות. לא הכל התאים לצבא המצרי ולמלחמה כפי שתכנן סאדאת, אבל בשום פנים אין לזלזל ביכולת המצרים ללמוד מניסיון אחרים ומניסיונם – הערת העורך.
3. מערכות 250, יולי 1976. "אבי שי" הוא שמו הספרותי של סא"ל יונה בנדמן.
4. ראו מאמרו של אברהם אילון במערכות 266, נובמבר 1978. בין היתר, מצטט אילון מדברי איסמעיל עלי, שר המלחמה המצרי, בראיון לחסנין הייכל בשלהי מלחמת יום הכיפורים – "כשהרגשתי כי אילצנו את האויב למשוך חלק מכוחותיו היבשתיים הפועלים בחזית הסורית, ולהעתיק את המאמץ של חיל־האוויר שלו מאותה גזרה אל גזרתנו, העדפתי לחזור לראשי-הגשר כדי להופכם לסלע, עליו יתנפצו התקפות-הנגד של האויב...".
5. הראיון עם יונה בנדמן התקיים ב־28 יוני 1998, ומצוי באוסף האישי של שמואל גורדון, ומצוטט בספרו, 30 שעות באוקטובר (תל אביב: ספרית מעריב, 2008), עמ' 202.
6. הדברים נאמרו ביום העיון "בין ששת הימים ליום הכיפורים", סמינר אפעל, ארבעה בנובמבר 2011. התמלול נעשה בידי המחבר.
7. באוקטובר 1997 הוציאה המחלקה למחקרים צבאיים (מחצ"ב) ברפאל סקירה מקיפה, "שימוש ואי-שימוש במודיעין", שכתב ד"ר עמוס קובץ. הסקירה מביאה, בין יתר הגורמים לכך שלא נעשה שימוש במודיעין, את העובדה, שמוצרי המודיעין מסורבלים ואינם מתאימים למשתמש. בסקירה מסופר, בין היתר, שלקראת מלחמת שלום הגליל הוכן מידע מפורט, שנארז בתיקים גדולים ומסורבלים, שאי-אפשר היה להכניסם לטנקים ולנגמ"שים, כך, מרבית החומר סיים את חייו כשהוא מונח על רצפת הרק"ם, כוסה בציוד, ונשכח מהעין ומהלב...
8. חטיבת סקאד מונה, לפחות, 250 כלי-רכב מסוגים שונים. ראו – מאמר של סא"ל פרוייקה, מערכות 216 (יולי 1971, עמ' 13).
9. שלו, 2006.
10. קצין בכיר מאוד בצה"ל טען, בדיון סגור, כי התקיפות הללו עצרו, למעשה, את ההתקפה הסורית ברמת הגולן.
11. ענף 1 – הענף לחקר השטח במחלקת המחקר. בין עיסוקיו, הופקד על הכנת "בנק היעדים" המטכ"לי.
12. המחבר זוכר, כי איום כזה הגיע לידיו בעת שירותו באמ"ן מחקר. אין בידו מסמך, המאושש את זיכרונו. בשנת 2009 נפגש המחבר עם סא"ל ד"ר שמעון גולן ממחלקת היסטוריה בצה"ל, שנדרש לנושא. גולן טען, שהאיום של סאדאת ניתן בנאומו בפני מועצת העם המצרי בשישה-עשר באוקטובר. גולן לא המציא למחבר מסמכים, שיאוששו את דבריו.
13. הנושא נידון בהרחבה בספרי, מודיעין תלוש מהקרקע, עמ' 112-106.
14. מצרים הקדימה את כל ארצות ערב, וכבר בראשית שנות השישים פעלה להגשמת תוכנית לפיתוח ולייצור מאות טילים קרקע־קרקע.
15. לפני המלחמה איתרנו את הבונקר, ועקב גודלו שיערנו, כי ישמש פונקציה חשובה. שיערנו, כי קיימת אפשרות שהאתר ישמש את המטכ"ל המצרי למקרה שמוצב הפיקוד בשגרה ("מרכז 200" בבנין המטכ"ל) ייפגע.
16. אותר במהלך המלחמה.
17. אותר רק זמן ניכר לאחר הפסקת-האש.
18. לפני המלחמה איתרנו את המוצב, אך לא שייכו אותו בבטחה לארמיה 3. במהלך המלחמה איתרנו את מוצב הפיקוד, ובהמלצתנו הותקף. מפקד הארמיה ומטהו נפוצו לכל עבר, וחלק מקציני המטה נפלו בידינו בשבי.
19. כך, ראיינתי את אל"ם (דימ') מאיר מאיר, ששימש באמ"ן בתפקידים בכירים, שבמסגרתם קיים כמה פגישות לתחקור אשרף מרואן. שאלתיו האם שאל, או תדרך, את המקור לתת מענה לפערי האיסוף שמניתי לעיל. תשובת מאיר מאיר הייתה חד-משמעית שלילית (הראיון המוקלט בארכיון המחבר).
20. צי"ח – ראשי-תיבות של "ציון ידיעות חשובות" – קביעת סדר עדיפויות בהפעלת מערך האיסוף.
21. ענף מחקר השטח באמ"ן, הכין אומנם (בהתנדבות) פסיפס עם ביצורים מפוענחים של הגזרה, הפסיפס הזה הגיע לידי מחלקת המודיעין בחפ"ק הפיקודי, אך לא הגיע לידי לחטיבה 14. המודיעין הפיקודי, שמתפקידו להכין עזרי מודיעין לגיסות, לא יזם הכנת כאלה ללוחמים.
פרשייה זו, הלקוחה מספרי, מודיעין תלוש מהקרקע, מצוטטת בספרו של אמנון רשף.
22. רשף מבסס את הציטוט על סטנוגרמה מכנס המפקדים של פיקוד הדרום, שלושה במארס 1974 (עמ' 3).
23. אמנון רשף, 2013. לא נחדל. אור יהודה: כנרת, זמורה ביתן, עמ' 315-314.
24. המאמר מופיע באורי מילשטיין, דרך רבין ומורשתו. רמת גן: הוצאת שרידות, 2010. עמ' 918-833.
25. דקל, 2010, הפרק "ניוון ההדרכה בנושא הפענוח ומודיעין השטח", עמ' 232.
26. דקל, 2010, עמ' 261.
27. דקל, 2010, עמוד 56.
28. במלחמת שלום הגליל התבצרו הסורים לאורך ציר דמשק-ביירות. מרכז הפענוח המשולב למטכ"ל ולפיקוד הצפון לא עסק בנושא. בענף השטח במטכ"ל "ייצרו" פסיפסי תצ"א עם פענוח הביצורים, אך אלה נתקעו ברובם בדרך ליחידות הלוחמות.
29. דקל, 2010.