בלדת פרסה בפרסה

סוס מרוץ מזדקן ואתון גמלאית

יצאו לטייל בשדות.

מה טוב לי, יש לי הרגשה עילאית

אמרה האתון, כמו באגדות.


והסוס שתק, והלך ופסע

מהורהר, פרסה אחרי פרסה.


אני בת עניים, בין כפרים בהרים

טיפסתי נושאת על גב בהכנעה

משא שאיש בעולם לא הרים.

עכשיו אני בת חורין נאה!


והסוס שתק, והלך ופסע

מהורהר, פרסה אחרי פרסה.


היו גם ימים אותם איך אשכח

בהם לא חדלו לחבוט בי בכדי,

אם האטתי-על כך, אם האצתי-על כך,

לא עוד, שנותיי קנו את כבודי.


והסוס שתק, והלך ופסע

מהורהר, פרסה אחרי פרסה.


בימי קלוני נזהרתי ממרוד

בגורל ולמדתי לחלום,

אשריי שזכיתי לחיות ולשרוד

את ימי הרעה עד הלום.


והסוס שתק, והלך ופסע

מהורהר, פרסה אחרי פרסה.


פתאום עמדה האתון ואמרה

אתה מהלך לצדי מהורהר,

שותק, לא אומר מטוב ועד רע,

אני מאושרת, אתה ממורמר..!


והסוס שתק, והלך ופסע

מהורהר, פרסה אחרי פרסה.


אומר לך למה, מצאתי היום

כל מה שחסרתי תמיד,

אבל אתה, מה נורא ואיום

משול כעני שהיה פעם אמיד.


והסוס שתק, והלך ופסע

מהורהר, פרסה אחרי פרסה.



הנח אמרה האתון את ראשך

על צווארי, ונשום קצת שמחה,

גם אתה משוחרר ממתגים ומושכה,

ומה שהיה כבר נמחה.....


והסוס שתק, לא הלך לא פסע

הוא והיא פרסה בפרסה.