אהובי לבן כנף, נגלה לי
עם עלות השחר,
על גופו פלומה רכה, סמוקת גוון,
אודם מקורו במקורי נוגע
וזנבו, זְהַב נוצה, נישא אל-על.
חוטים של אור טוו בי את קוּרם
בצֵל ענפי אילן גבוה,
כדור של אֵש הצית את העולם
ואת שִכְרון אהבתי.
אהובי, לבן כנף, נשא כנפיו
עם ערב,
את קני הותיר יבש ומיותם,
נוצת זהב קטנה הותיר לי למזכרת,
ושיר אחד, שאת מיליו כתב:
"נווד אני, כנפיי חצו ימים וארץ
וכל החֶלֶד לי הוא בית,
אך את לבי השארתי לך עָבוֹט,
נא קבליהו למשמרת".
אהובי, אפור כנף, נגלה לי
בחלוף הזמן,
פלומתו סמוקת גוון נשרה מנדודיו,
וזנבו, זהב נוצה, כה דהה מִדרך,
אך אודם מקורו לי עדיין שר:
"יפתי לבנת כנף, עייפתי מנדודיי,
בחיקך מצאתי בית,
מכל אהבותיי, שמתי בך מבטח,
והעָבוֹט - שלך הוא לעולם".
