כשמלוח השנה בקיר שממול
הולכים ונמוגים הימים של אלול,
ובשעת ערב כשהשמש בים טובלת רגליים,
ורוח קלילה בשרב פורמת שוליים,
יש הרגשה כמו נישאת באוויר תקווה,
שעודנה לא כאן, בדרכה התעכבה,
ולרגע יש חסד גנוז באור השקיעה המופז
בטרם השנה תיעלם ומלכה חדשה תוכרז,
ונדמה כי הכל אפשרי והרשות נתונה,
וכל שטרם עשינו נעשה השנה,
אך מחוגי השעון אט אט נעים במסלולם,
וימים ושבועות נוקפים ואנו נושאים בעולם,
והשמש ברום הרקיע כוחה לרגע לא תש
ואצלנו כן למטה אין כל חדש.
