מפשיטים פרוותה
בעוד חייה
מפרפרים.
קול זעקתה
מעלה צחוק על
שפת מעניה,
ידם המגואלת בדם
עסוקה בספירת ממונם
התופח ועולה.
קורעים בשר ילדיה
לעיניה.
זעקתם מותירה
עוברים ושבים
באדישותם
פני כאב שעולה
כשבר זכוכית חד
לשמיים
ואלהים משים עצמו
כלא שומע,
הוא לא ישבית
שמחת הרוקדים על
הדם.
ואת הולכת לקניון
בחדוות קניות
קונה פרוותם
בצלם מעיל פרווה
אשר יעטוף
גופך
ומנעילה בעורם
את אישך
מאכילה בבשרם
את ילדיך.
והד זעקת הנרצחים
עודו נשמע
כמו מסרב להרפות
ממלבושך
מנעלי אישך
ממזון ילדיך.
והעולם שותק.
אחרי הכל,
אין זו בושה
לצאת לרחוב עם
דם על הידיים.
היושב במרומים,
פרי המצאתם,
פורץ כל סכר
שהטבע בנה על
נהר של דם
מכשיר עבורם
כל דרך של
יסורים
כל שביל של
דמים.
