כמי נהר, שעל פנייך...
זורם ממשיך לאט הזמן,
סבל ידעת בימי חייך...
ובמותך, הוא זה, לא תם.
רבות, רבות מדמעותיך...
תרפו קלפים מלאי תקווה,
שיום יבוא ותפילותייך
יביאו חום ומעט חיבה.
אבל תמיד היית לנטל,
לכל, מי שקרוב בדם...
ואלימות הפכה לקטל...
עד רגע בו ליבך נדם.
מביט אני בכחול עינייך,
בלב המחפש תשובה...
מלאך קטן, פרסי כנפייך...
אל אושר רב ואהבה.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
