אל החלון מעט פתוח
בשקט התגנבה הרוח...
וילון, אשר הוסת קלות,
צללית הרקיד במחולות
וצל זוחל על הרצפה
ללא רשות ובחוצפה,
חשף מראה כל כך עצוב
חדר אפל וגם עזוב...
הבית מאובק ישן,
קפא בתרדמת הזמן
ומסרב להתעורר
עד בוא אליו המבקר.
תחת כיסוי של הסדינים,
הרהיטים מנמנמים...
ארון, שולחן וגם כורסא,
דממה מוחלטת מכסה.
תמונות כבדות על הקירות
נוצרים סודות מעד דורות,
אשר צופים במבוכה...
על נוף מריר נטול שמחה.
רק קרן שמש קטנטנה
בסתר מאירה פינה...
כמו גחלת של חיים...
נותרה היא רוח רפאים.
