ההגדה אינה עניין להיסטוריונים
שכבודם במקומו תמיד מונח,
היא גם לא דיווחי ארכיאולוגים
המחפשים בחול שרידי תנ"ך.
היא מעשה אמת לאמיתה כי היא כתובה
ומפני שהיא כתובה קרה כל שקרה,
היא יוצרת, איזה פלא, את המאורע
אותו נולדה לזכור מדור לדור לתפארה.
אל תלכו למוזיאונים לחפש מאובנים
של ארבה או של כינים או של ערוב הבעתה,
הם כמות-שהם,לא נתאבנו, מכים מתוך הפסוקים
המתחדשים שנה שנה מאז ועד עתה.
שווא יסבירו החוקרים בדיוק איך במשבר טבעי
מזה חומה וגם מזה - הים נסוג והתכנס,
שירת הים זו שבוקעת מפיות כלל ישראל
אלפי שנים היא השירה בה אל עשה הנס!
מ"הא לחמא" עד "חג גדיא" וכל שביניהם
בלשון מקרא ולשון משנה צחה - לא נס ליחה -
ההגדה היא אמנה בין המחר לבין התמול
וכל קוראיה חתומים עליה לברכה.
יצחק מאיר, ערב פסח התש"ע
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
