לזכר בני משפחתי שנספו בשואה

אמי - גניה לבית רייצ'וק, זכרונה לברכה -
נולדה בבריסק ליטובסק - בפולניה.
בשנת 1913 - במלחמת העולם הראשונה.

ילדה יפה, שמחה ומוכשרת,
מוקפת במשפחה חמה ואוהבת.

סיימה בהצטיינות - תיכון בוורשה,
והחלה בלימודי מתמטיקה - באוניברסיטה.

אף פעם לא הבנתי, איך בחורה צעירה,
החליטה יום אחד, לעזוב - לבד - את משפחתה.
אחרי לילות של לימודי עברית - עברה מבחנים,
והתקבלה ללימודים -
באוניברסיטה העברית בירושלים – בהר הצופים.

האב - שמואל - עצוב, האם - מינדל - בוכה ומתייפחת,
פלשתין מסוכנת, מתים שם מקדחת.
מה חסר לך בפולניה, המולדת הנפלאה,
איך תחיי לבד, בלי משפחה.

הוריה, אחיה ואחיותיה,
רק - נתן רייצ'וק - אח אחד,
עלה לארץ - ושרד.

אני זוכרת, כשהייתי ילדה -
בכל יום - בצהריים - את אמי - צמודה - קשובה,
לתוכנית הרדיו - קול ציון לגולה.
כשאמא האזינה לתוכנית "המדור לחיפוש קרובים",
ישבנו כולנו שקטים - מתפללים - מקווים.

אמא גלתה כמה קרובים רחוקים,
אך אף אחד לא ידע פרטים על ההורים והאחים.

עיניה של אמי - הכחולות,
תמיד היו מאירות ומחייכות.
לא שמענו אותה בוכה בלילות.

היא לא רצתה אף פעם, לנסוע לטיול שורשים,
היא לא רצתה לראות אנשים, בתים ועצים.
אשר שתקו –
ולא זעקו
ולא מנעו,
את המעשה הנורא.
טבח עמה -
רצח בני משפחתה.

וביום השואה,
אני מזילה דמעה,
לזכר סבא, סבתא, דודים ודודות,
שלא זכיתי להכיר, שלא זכיתי לראות.