במצב המעצבן, כשמדשדשים בתוך ביצה,
נזכרתי בהלצה -
קצת מצחיקה וקצת - אפילו עצובה.
הבן: אני לא הולך היום לבית הספר.
אני שונא את כל המורים ואת כל התלמידים.
האם: אתה מוכרח ללכת לבית הספר,
הרי אתה המנהל.
למה נזכרתי בבדיחה, המצחיקה עצובה.
שלושה שרים, השותפים בהחלטות הממשלה,
החליטו - שגם הם רוצים להצטרף לצעדה.
השרים אלי ישי, מיכאל איתן ויעקב מרגי,
הודיעו כי יקחו חלק בצעדת המחאה,
למרות דרישת ראש הממשלה,
לשמור על "עמידה איתנה".
אלי ישי, הוא חבר בקבינט, שותף לכל ההחלטות,
הוא לא יכול לשתות מ-ולירוק אל – אותן הבארות.
לגלגל את העיניים ולשחק משחק כפול - אפשר בתיאטרון,
אבל כשמדובר בגורל של עם, צריך גם קצת מצפון והרבה היגיון.
אפשר להבין מצב,
שהציבור נחלק בדעותיו.
אפשר גם להבין, שלא כל השרים,
מסכימים לאותן הבנות, חושבים אותם דברים - ממש לא מאושרים.
אך לצעוד נגד הממשלה, על-מנת לשכנע את השרים.
זה ממש כאילו המנהל - יוביל את מרד התלמידים.
ראש הממשלה - אינו זאב בודד, ולא עליו בלבד מוטלות ההחלטות,
בשביל טיפול בבעיות - והתלבטויות קשות,
הקימו מטבחים, קבינט, שביעייה סודית – ועוד כל מיני שמות.
אם שר חושב - שיש לו מה לומר לממשלה,
שיאמר את דבריו האמיצים - שם בזירה המתאימה.
ואם חושב שאין סיכוי להחלטות חכמות,
בממשלה הזאת -
שיחזיר את המפתחות
ויוביל בדחיפות לבחירות.
אני בטוחה, שדברים שרואים מכאן לא רואים משם,
ודברים שרואים משם, לא רואים מכאן.
אבל להשאיר את ראש הממשלה, לבד בשדה מוקשים,
פשוט לא הוגן - וממש לא מתאים.
ככה לא מתנהגים - אנשים אחראיים.
