שירו של מיכאל

מרחש הלילה,
שדים לי הבטיחו:
בדידות למזכרת,
לא צער, לא בכי.

רק בדידות כשינה,
כשינה מאוחרת,
שינה מתוקה,
היא
שינה לא נגמרת.

אל הרחש הלילה,
שנים כבר פניתי,
הקרבתי בלהט,
פנים שראיתי,
עיקש כמו הזמן,
שלא יוותר לי,
קניתי עם שחר
את מה שחסר לי.

ראו,
ושיפטו את סולם התווים,
והרכיבו ממנו צלילים,
עד תגיעו בסוף אל השיר שלי.

אימרו,
מי יבחר, כשימים עצובים,
יעטוף את עצמו בטיפשים,
או יחזור אל הבית,
כשהוא ריק כל הליל?

את רחש הלילה,
שדים אט נוטשים בו,
ימים למזכרת,
בלי אדון, בלי גברת,
את רחש הלילה,
בשתי הידיים,
אנשום כל הלילה,
אחבוק השמיים,
ואיש לא שומע,
ואין זוג עיניים,
צופה ושולח,

כוס רעל, כוס יין...

• מותאם ללחנו של השיר האיטלקי, I giorni dell'arcobaleno כפי שבוצע בפי Nicola di Bari באירוויזיון 1972.