כְּמוֹ הַשְּׁחָפִים אֲנִי זוֹנֵחַ
חוֹף שָׁקֵט וְיָם מֵאֲחוֹרַי,
בִּשְׁבִיל לָשׁוּב וּלְנַקֵּר, לָשׁוּב
לְהִזָּכֵר: אַשְׁפַּת צְבָאוֹת הַהִיא,
פְּלֵיטַת הַיָּם. הִיא הַשְּׁבוּיָה
בַּחוֹל, בְּצֵל גִּדְרוֹת הָאֶבֶן.
כַּמָּה עָבַר מֵאָז? שָׁנָה? יוֹבְלוֹת?
הַזְּמַן הַלַּח וְהַמָּלוּחַ, הַמְּיַשֵּׁן
הַכֹּל עָפָר וָאֵפֶר. כְּמוֹ שְׁחָפִים
אֲנִי נוֹסֵק פִּתְאֹם וְהַשָּׁלָל בְּפִי:
תַּחְמֹשֶׁת מַחְלִידָה, תַּחְבֹּשֶׁת שֶׁהִרְקִיבָה,
קַסְדוֹת מְלֵאוֹת אַצּוֹת. כְּמוֹ עוֹף
שִׁכּוֹר אֲנִי נוֹפֵל בַּחוֹל, סוֹפֵק
כְּנָפַיִם, מַחֲרִישׁ אֹזְנַי שֶׁלֹּא
אֶשְׁמַע אֶת רַעֲמֵי הַתּוֹתָחִים
וּמַרְעוֹמֵי הַמַּרְגֵּמוֹת. אֲנִי נוֹחֵת
בַּחוֹף, נוֹבֵר וּמִתְחַפֵּר. הַשֶּׁקֶט
מִתְרַחֵק, הַיָּם נָסוֹג, מֵתִים
מְצַעֲקִים אַחֲרַי: שֶׁלֹּא תִּשְׁכַּח
אוֹתָנוּ שָׁם, בְּאֶרֶץ הַחַיִּים.