המרבד בכניסת הבית נראה חגיגי וממתין
עיתונאי מדווח ממצפה הלה.
וְרַק הַמַּרְבָד
הִיא נִקְּתָה אֶת הַחֶדֶר
הוּא נִקָּה הָאָרוֹן
הִיא שָׁלְפָה גּוּפִיָּה
הוּא הִנִּיחַ סַבּוֹן.
עִתּוֹנַאי חַדֵּד
עִפָּרוֹן וְנַיָּד:
"הַשָּׂמִים כְּחֻלִים,
צִפֳּרִים עַל הַבַּד."
הָיוּ שֶׁבָּכוּ -
זוֹכְרִים הַכְּאֵב
הָיוֹ שֶׁצָּהֲלוּ -
חוֹשְׁשִׁים לְהִתְאַּכְזֵב,
הֱיוּ שֶׁהוֹסִיפוּ
וֶרֶד לַזֵּר,
יָשׁוּב לֹא יָשׁוּב
הָאֵבֶל חוֹזֵר,
מַנְהִיג שׁוּב יִקְרָא
כְּעוֹרֵב בְּכִכָּר
קוֹלוֹ יִשְׁמַע
רֵיק כְּמִדְבָּר.
כִּי בַּסּוֹף הַחֶשְׁבּוֹן
לְכֻלָּנוּ יֻגַּשׁ,
כְּבָר קֹהֶלֶת אַמָר
אֵין כָּל חָדָשׁ.
וּמִי שֶׁצָּעַד
וּמִי שֶׁהִפְגִּין
לְפַעַם הַבָּאָה
אֶת עַצְמוֹ כְּבָר מֵכִין.
וְעַם הַמַּרְבָד
נִשְׁאַר לוֹ לְבַד
מְיֻתַּם כְּתִינוֹק
שֶׁאִבֵּד אֶת הַדַּד.
