נַעֲלַיִם פִּיךָ מְדַקְלֵם אֵיךְ כֻּלָּם מִתְנוֹעֲעִים "...כְּאִלּוּ לָבְשָׁה תוֹלָע לְמִכְסֶה..." / שלמה אבן גבירול נַעַל לוֹחֶצֶת עַל הָעוֹר הֶעָדִין אַדְמוּמִית קַלָּה
סֹמֶק בִּלְחֲיַיִך אֵינֵךְ יוֹדַעַת עֲדַיִן אִם לִבְכּוֹת
אוֹ לִצְחֹק כְּשֶׁגּוּף הוֹפֵךְ תַּבְנִית מְסוּרְבֶּלֶת
וְאַתָּה מְרֻתָּק לַפֵּאוֹת - זְרוֹעוֹתַיִךְ קְרוּעוֹת
פִּיךָ מְדַקְלֵם אֵיךְ כֻּלָּם מִתְנוֹעֲעִים
X נָע בִּתְחוּם הַדֶּגֶם Y נָע מֵעַל הָעֶרְוָה
וּבָזֶה הָעִתּוּי אֲנִי מַפְרִיחָה כּוֹבַע טַיָּסִים
אֶל פוֹגְרָה שֶׁל חֲנוֹךְ לֶוִין הַמִּתְמוֹגֶגֶת מֵרֵיחַ
גּוּפָהּ שֶׁלָּהּ, לִפְנֵי בּוֹא הַנֶּמֶק, בְּטֶרֶם
יִשְׁכְּבוּ, יִתְעַלְּסוּ וְיִתְעַנְּגּוּ הַתּוֹלָעִים.
נַעֲלַיִם, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ. "והרשי לי לציין את טוב טעמך בנעלים..." נַעֲלַיִם יְשַׁנּוּ אֶת הָעוֹלָם אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ
נַעֲלֵי עָקֵב חֲצוּפוֹת
דּוֹרְכוֹת בִּזְהִירוּת
בֵּין חֲרִיצֵי הַמִּדְרֶכֶת.
מִלִּים לֹא תְּשַׁנֶּנָה דָּבָר
גַּם לֹא כְּבוֹד הָאַיפוֹן הֶחָדָשׁ
גַּם לֹא תַּחֲנוּנִים
הַמְּחַזְּרִים
לְפִתְחֵי מֶמְשָׁלָה, וּמִתְאַיְדִים
בֵּין כֶּסֶה לְעָשׂוֹר
בְּתַעֲנִית חֲנִיקָה,
יְרִיָה
תְּלִיָה
הַדָּרָה
כַּף הַרֶּגֶל בִּרְצוּעָה
בְּיֶרֶךְ חֲשׂוּפָה מֵעַל עֵינֶיךָ
הִיא הָרֵעוּת, הֶהָדָר
וְהַחָזוֹן, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ.