עַל עָרְפָּה וַחֲמָתָהּ צָעֲדָה רוּת
נְחוּשָׁה הָיְתָה, וְעַל דִּגְלָהּ חָרוּת
סֵמֶל שֶׁלֹּא יָדְעָה עֲדַיִן מַהוּ
מִיהוּ הַמַּלְאָךְ שֶׁכִּוֵּן אֶת רְצוֹנָהּ?
וְיָדַע כִּי הַכַּלָּה הָאַלְמָנָה
נוֹשֵׂאת בְּעָרְקֶיהָ דָּם מַלְכוּתִי
רוּת כִּנְּסָה רַגְלֶיהָ הֲנָאוֹת
בֵּין שִׁבֳּלִים וַאֲלֻמּוֹת
וְלִבָּהּ הָיָה נוֹעָז, פָּנֶיהָ אֶל בֹּעַז
מִיהוּ הַמַּלְאָךְ שֶׁיָּדַע כִּי נָעֳמִי
תֹּאחֵז בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ נֶכֶד חֲלוֹמִי
וְאַחַר כָּךְ יִשַׁי וְאָז דָּוִד?
רוּת נָשְׂאָה פָּנֶיהָ הַנָּאוֹת וְאָז
נָשַׁק לָהּ חֲתָנָהּ בֹּעַז
מִישֶׁהוּ אֶת גַּרְעִינִי הַשִּׁבֳּלִים טָחַן וְלָשׁ
קֶרֶן פָּז מֵהַשָּׁמַיִם צִיְּרָה מְשֻׁלָּשׁ
וְעוֹד אֶחָד עָלָה מֵהָאֲדָמָה
סֵמֶל שָּׁלוֹם וְאַחַר כָּךְ מִלְחָמָה
עַל דִּגְלָהּ שֶׁל רוּת הָיָה חָרוּת
מָגֵן דָּוִד וְהִיא לָחֲשָׁה, מִכָּל הָעוֹלָם בָּחַרְתָּ אוֹתִי
עַל שְׂפָתֶיהָ דְּבַשׁ נִגָּר וּבִירֵכֶיהָ זֶרַע מַלְכוּתִי.