הרגע ההוא

בנצי ורון ז"ל היה חלק בלתי נפרד ממשפחתנו, וכולנו רקמה אנושית אחת. למד כלכלה ומילא כל חייו תפקידים כלכליים. סיים כסגן מנהל "דיסקונט" בית הכרם בירושלים. יצא לפנסיה מוקדמת בגיל 59, ושנתיים אחר כך נפטר באופן פתאומי מאירוע לב, מוות שהיכה את כולם בתדהמה. היה בעלה של אחותי רינה. כתבתי את השיר לזכר גיסי ז"ל.

הרגע ההוא

מוקדש לגיסי בנצי (בן-ציון) ורון ז"ל

אֲחוֹתִי אוֹסֶפֶת מִדַּשׁ הַבֶּגֶד קְרִיעָה זָרָה
כְּאִלּוּ גּוּפָהּ הוּא מְכוֹנַת תְּפִירָה
עֲשׂוּיָה מִבַּרְזֶל יָצוּק
עֲשׂוּיָה חִשּׁוּק וְעוֹד חִשּׁוּק

אוֹמְרִים לָהּ שֶׁזּוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם
שֶׁעָלֶיהָ עַכְשָׁיו לְחַבֵּר הַתְּפָרִים
לִיצוֹר תַּךְ פְּנִימִי מֻשְׁלָם

וְהִיא אֵינָה מְבִינָה בָּאוֹר הַהוֹלֵם
לָמָה הָאָרִיג שֶׁנִּקְרַע
עֲדַיִּן מְדַמֵּם.

כָּל פַּעַם שֶׁהִיא רוֹצָה לִשְׁכֹּחַ
אֶת מוֹתוֹ, אֶת הָרֶגַע הנוֹרָא
הִיא חָשָׁה אֶת נִצְנוּץ המַחַט
אֶת הָרֶגַע הַהוּא-
רֶגַע הַדְּקִירָה.

(השיר נכתב שעתיים אחר קבורת גיסי בנצי ורון ז"ל, שנפטר באופן פתאומי ביום 12.3.14 לפנות בוקר. אחותי רינה ורון הייתה נוכחת בניסיונות ההחייאה שלא צלחו, וכעבור שעות ספורות כבר נערכה ההלוויה בבית המספד "קהילת ירושלים" בירושלים)