איפה האבנים כולן

בבקרים האחרונים אני יוצא למרפסת שעה ארוכה לפני עלות השחר. מעלי נפרשים שמיים מעורבים מקטעים גבוהים חופשיים משולי סיעות עננים, ומקטעים נמוכים מכובד סיעות עננים אפורים כמתאבלים. תחלוף לה שעה קלה וכבר באופק המזרח תהיה ניכרת תחילתה של התבהרות, שטיח המבשר לידתה של שמש חדשה. בכיוון מערב עוד עושה דרכו חרמש ירח מזרח תיכוני.

המלחמה בעזה מהווה מבחן לנחישותה הצבאית של ישראל, המשפיע באופן ישיר על הישרדות המשטרים בירדן ומדינות ערביות נוספות, הרואות בישראל פוליסת ביטוח חיים במאבקם מול אירן והטרור האיסלאמי.

מאז פרוץ המלחמה בעזה כתבתי כמה וכמה מאמרים שפורסמו במקומות שונים, בהם קראתי להיזהר מכניסה קרקעית אלא אם כלו כל הקיצין. לדאבון ליבי, התוצאות הטרגיות לא איחרו לבוא.

כאילו אין די לנו באזעקות הטורדניות, במספר הנופלים הכבד ובמתח האופף אותנו בימי מלחמה, לכל דבר ועניין שהוא אלה, עד כי נוספו עכשיו למכלול הטרדות גם ה"חוכמולוגים". כוונת הדברים הינה לאלה המסתתרים מאחורי האנונימיות, הבלתי מבורכת, שמעניקים להם האינטרנט ורשתות חברתיות, דוגמת הוואטסאפ - ומפיצים בדיות, אודות נפילות, לכאורה, בקרב של חיילי צה"ל. פסיקת בית המשפט העליון מונעת חשיפת אלמוניותם של משתמשי האינטרנט, - וככל הנראה גם משתמשי ווטאסאפ - אם כי אין פסיקה דווקנית וישירה, באשר למשתמשי וואטסאפ, עדיין. בפסיקה זו צויין - פעם אחר פעם - כי זה עניין למחוקק לענות בו וכל עוד לא ישונה החוק בעניין, לא ייעשה בית המשפט העליון מלאכתו של המחוקק, במקומו ועבורו ויחשוף זהות משתמשי האינטרנט.

ראש הממשלה נתניהו הגדיר את המלחמה על הבית כמלחמה צודקת. ואף על-פי כן, כשהאמת והצדק לצדנו, אנחנו נמצאים אשמים.