המנהרות כופפו את עצמתו של צה"ל

קרב האמיצים של גולני בסג'עיה גבה מחיר כבד מהלוחמים, בני משפחותיהם והאומה כולה, והייתי מבקש לשלוח תנחומיי למשפחות השכולות ולעודד את עמיתי הנופלים בקרב, הנושאים בעולה של המלחמה החזקה באויב האכזר שואף השמדתנו.

הדברים הבאים אינם ניסיון לסכם את אירועי השבועות האחרונים או להעריך באופן יסודי את משמעויותיהם, אלא קרעי-מחשבות, תובנות ושאלות שמתעוררים תוך כדי צפיה באמצעי התקשורת ומעקב אחר התנהלות הגורמים והאישים המרכזיים המופקדים על ניהול מבצע "צוק איתן". מרכז הכובד בזירה המקומית הם כמובן אזרחי ישראל, ממשלת ישראל וצה"ל, החמאס וארגוני הטרור בעזה, המדינות השכנות והזירה הבינלאומית שלובשת צורה ופושטת צורה מדי מספר שעות. בחרתי להתייחס בקצרה לכמה נקודות-צומת באירועי השבועות האחרונים שמעסיקים אותנו במיוחד במהלך המבצע ויעסיקו אותנו עוד יותר בעתיד הקרוב והרחוק, תוך כדי הלחימה וגם כאשר זו תיפסק, לכשתפסק. סדר ההתייחסות אינו מעיד על רמת חשיבותו היחסית של הנושא. כל הנושאים הללו חשובים ולכל אחד שמורה פינתו הייחודית. נדמה לי שאם אין רוצים להטמין את הראש בחול, חייבים לומר דברים שלחלק מהציבור יהיו חריפים וקשים או לא "תקינים פוליטית", ואף-על-פי-כן לא אמנע מלומר אותם.

שר הביטחון, משה יעלון, אמר כי ייתכן גיוס מילואים נוסף במסגרת מבצע 'צוק איתן'. "אנחנו ערוכים להמשיך בפעולה ככול שיידרש ואם יהיה צורך נגייס עוד כוחות לוחמים של מילואים עד שנביא לשקט מרצועת עזה", אמר (יום ב', 21.7.14) בישיבת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.

לשפשף את העיניים ולא להאמין: מבצע "צוק איתן" הצליח ללבות את האש לא רק בחזית הצבאית של עזה. לא פחות ממנה נטושים בעטיו קרבות די עזים גם בחזית הפוליטית עצמה.

כל מלחמה היא ארורה. אפילו מלחמת מצווה. אפילו מלחמת אין ברירה. גם חרב מגן נוטפת דם. השכול, והיתמות והאלמנות לא עוצרים בגבול. הם דואים מעל החי כל עוד הוא חי, עננה ששוקעת לתוך ההוויה ועדיין היא דואה מעל, מחיצה בין שמים לארץ.