|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אלישע היה בחור נאה. בלונדי, עיניים כחולות, גבוה, מרשים את סביבתו. הייתה לו חברה, ואני זוכר היטב שאהב אותה אהבה עזה. הוא ידע שחברתו תהייה אשתו. ואכן כך היה.
|
אירוע, חוויה, זיכרון, או כל סופרלטיב אחר שתרצו, מחבר אותי כמעט בכל רגע בחיי עם העבר, עם החיים בדרום, עם המלחמה, ועם המציאות הכה שונה היום. סגן אלישע ברמן ז"ל.
אחד מהחברים שלי בעבודתי בקמ"ג, היה אלישע. בחור נאה בלונדי, עיניים כחולות, גבוה, מרשים את סביבתו. הייתה לו חברה, ואני זוכר היטב שאהב אותה אהבה עזה - כי כל סיפוריי החבר'ה על בילויים ונערות, ממש לא עניינו אותו. הוא ידע כי חברתו תהייה אשתו. ואכן כך היה.
היינו באותו קורס טכנאים שהכשיר אותנו למפעילים בקמ"ג, ויחד עברנו משמרות רבות, אי-שם בינות לכותלי הבטון ופלאי הטכנולוגיה. האווירה הייתה אינטימית, וכל אחד סיפר לזולתו הרבה מסודותיו האישיים. לאלישע ולי הייתה לפחות אהבה אחת משותפת: מכוניות.
הייתה לי מכונית אאודי חדשה שרכשתי במיטב כספי מהעבודה, ולאלישע הייתה וולוו ישנה. שנינו נהגנו לנסוע לצפון, מספר פעמים בשבוע, ואני זוכר שהדבר היחידי שעניין אותי באותן נסיעות ארוכות על הכבישים המשעממים היה: מתי אפגוש את הוולוו של אלישע מולי? כבר ממרחקים היינו מזהים איש את רעהו, והבהובי הפנסים הקדמיים היו ברכות השלום ההדדיות.
מאחר שמיד לאחר המלחמה עזבתי את קמ"ג, נודע לי מאוחר יותר - כי אלישע נהרג באותה מלחמה ארורה. אישית, לקחתי את זה קשה, ואודה ולא אבוש כי מותו מטריד אותי עד היום. אולי היה זה עוד חלל - אבל בשבילי הוא היה ההוכחה שכל המלחמות הללו יותר ממיותרות. עם הימים, כאשר עקבתי כל פעם מחדש בספרי הנופלים, ברשימות הארוכות המתפרסמות בימי הזיכרון בטלוויזיה, מחפש תמיד את אלישע... גיליתי באחת הפעמים שתאריך נפילתו היה ה-16.10.73... תאריך יום הולדתי... (16.10.47).
את אלישע הכרתי במשך שנים מעטות, רק במסגרת עבודתי בקמ"ג - אבל ליבי נצבט כל פעם מחדש, לאו-דווקא בימי הזיכרון לנופלים... ואינני יודע למה. כואב לי כל פעם כאילו ורק אתמול הלך מאיתנו. אינני בן משפחתו, אך אין בי מנוחה בהיזכרי בו - וזה קורה לי לא מעט. רבים הנופלים ש"הלכו כך סתם בדמי ימיהם"... אבל אלישע, איך אומר: מסמל בעיניי את כל הרע באובדן, במלחמות המיותרות, ובזיכרון הכואב שאינו נותן מנוח...
|
| תאריך:
|
07/05/2008
|
|
|
עודכן:
|
07/05/2008
|
|
נסים גבאי
|
|
אהוב לשעבר, מוזר לחשוב שלמרות שנפרדנו מזמן, אתה לפעמים שוב כאן. היום למשל קראתי תהילים עם חברתי ריטה. ובסוף ביקשנו על כל חולי עמך בית ישראל, על כל הנעדרים, על כל... ופתאום, אתה, כן. אתה בין הנעדרים. אתה לא גיבור גדול כמו רון ארד. סתם פושע מסומם שהסתבך, סתם. אוף מרגיז כל כך, נשמה אבודה. סתם. כל כך סתמית ההיעדרות שלך. יש ימים שאתה מבצבץ בעיני כשאני הולכת לירקן ושם באחת החנויות הסמוכות עומד בן דמותך, עם מבט נוצץ וקול מתגרה, שיער מאפיר וסיגריה בפה ולרגע אני רוצה להגיד לו: "הי, מה נשמע", אבל אז אני נזכרת שהוא זה לא אתה.
|
|
|
|
|
אתמול שוב מצאנו את אחד מגורי השכונה, שרוע גוסס על השביל המוביל לבית. זה קרה לנו כבר בעבר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אחד הקטעים הקשים בחזרה בתשובה טמון בשאלה המעצבנת: "תגידי מה זה הכובע הזה? למה, מה קרה, חזרתם בתשובה?" ואם אני עונה "כן!", מיד אני זוכה למטר של שאלות בנוסח:"מה, בשביל מה? את הרבה פחות יפה ככה, אפשר להאמין גם בלב! אפשר לחשוב, כל החרדים רמאים אני גדלתי איתם בשנת תש"ח לפני הספירה, תגידי זה באמת ככה את מאושרת?"
|
|
|
|
|
אני משערת שיש המון נשים שהיו יתומות מאם. אני חולקת איתכם כאן את עצמי בלבד. כי רק על עצמי לספר ידעתי ומתוך כך למדתי קצת על אחרים.
|
|
|
|
|
