ימי שלישי שלי

כותרות עיתוני הבוקר ביומיים האחרונים הן בנוסח: "שישה פעילי חמאס נהרגו...במנהרה", וכן "פעיל ג'יהאד נהרג בתקיפת חיל האוויר בעזה". גם עיתוני הערב היוצאים לרחוב בבוקר מכילים אותן כותרות. למזדמן זה נראה כמו פעילי המפלגה הדמוקרטית נאבקים בפעילי המפלגה הרפובליקנית על אופן הצבת הכסאות במנהרה. והפעיל (של השומר הצעיר?) שנהרג על-ידי חיל האוויר היה בדרכו לסופרמקרט המקומי כדי להפיץ עלוני בחירות.

הסיסמה, כן אנחנו יכולים, היא בלעדית של תושבי הכפר עספיא ויש לנו עליה זכויות יוצרים.

מחלת הסרטן שלי פרק נ"ג

מקום רחוק אילת. ככל שמתקדמת נסיעתה של עו"ד פלר גבעון באוטובוס שיצא הבוקר מירושלים, היא מתרגשת. היא מביטה בנוסעים וחושבת על הפגישה שקבעה הערב. יש בה פחד אבל גם סקרנות והיא מקווה. חברה שנפשה לא מזמן באילת, נתנה לה מספר טלפון ואמרה: "צלצלי אליו, הוא רוצה להכירך".

בביקורי הראשון בניו-יורק בשנות החמישים כשליח לתנועת נוער, קפצתי ממחנה הקיץ ב-Wapingers falls שליד העיר פוקיפסי בצפון מזרח מדינת ניו-יורק, לכרך, ליתר דיוק למנהטן. בלחות ששוררת בניו-יורק בקיץ ובראשית הסתיו (רק וושינגטון הבירה עולה עליה בכך), חיפשתי מקלט בפארק המרכזי של העיר ה- Central Park. התיישבתי על ספסל, ובהיעדר עיתון או ספר התבוננתי מסביב. מה שראיתי הוא שרוב הספסלים תפוסים על-ידי אנשים בודדים שמצוידים בשקיות, ומתוכם הם מפזרים גרגרים ליונים, לדרורים ולסנאים, מינים שמצויים בשפע בסנטרל פארק. היו כאלה שאף ידעו לזהות את הסנאים וקראו להם בשמות. היו סנאים שאף טיפסו על הברכיים של מיטיביהם והיו שהשתחוו בפני ארוכי הזנב והודו; עד כדי כך הכירו אלה לאלה טובה. כשמשמרת אחת פינתה מקום לבאה הופיעו ניו-יורקרים אחרים, מבוגרים יותר ופחות, נשים וגברים, התיישבו להם בנחת, פתחו את השקית, הוציאו את הגרגרים, פצפצו ופיזרו אותם. הסנאים והיונים נשארו. אגב, מסופר כי המשוררת הגדולה אלזה לסקר-שילר, בערוב ימיה בירושלים, מצאה מרגוע לנפשה הסוערת בהזנת בעלי חיים, בעיקר ציפורים. אך לסקר שילר הייתה נפש בודדה אחת וכאן בסנטרל פארק היו הרבה נפשות בודדות.