חינוך נוקשה ואכזרי

לפני מספר שבועות יצא בארצות-הברית ספר בשם "לאלף את אמא נמרה", שכתבה החוקרת האמריקנית ממוצא סיני איימי צ'ו. הספר מנסה לשרטט את הגבולות שבין הורים לילדים (גבולות אשר היטשטשו בתקופה האחרונה). לפי הספר, הילד אינו עציץ שצריך להשקות ולטפח, אלא צריך לעודד אותו להצלחה כבר מגיל צעיר. הדבר נעשה לפי העקרונות הבאים:

• לילד אסור לישון אצל ילדים אחרים.

• אסור לילד לצפות בטלוויזיה או לשחק במשחקי מחשב.

• אסור לילד להתראות עם חברים ולשחק עימם מחוץ לבית.

• על הילד לשבת וללמוד רוב שעות היממה.

• על הילד להצטיין בכל המקצועות הנלמדים בבית-הספר (להוציא חינוך גופני ודרמה).

אין ספק שמדובר בעקרונות הלקוחים מהחינוך הסיני או מהחינוך הרוסי, הנחשבים נוקשים מאוד. אך בספר חסרה אמירה: על ההורים לטפח ולעודד ילד שנכשל במקצועות מסוימים ולא להעניש אותו (מה שעשוי לגרום לנזק גדול מאוד).

עדות אישית: אני הייתי תלמיד מצטיין, אך כשקיבלתי במבחן פחות מ-90 הייתי מקבל עונש. ואם הייתי מקבל 90 ומעלה, הייתי מתוגמל. בתיכון הגעתי לשלב שלימודים לא עניינו אותי כלל עד שאיבדתי עניין במקצועות מסוימים. לכן חשוב ללמוד ולהצליח, אך חשוב גם שלאדם יהיו חברים לעת מצוא.