מערכת "כיפת ברזל" שהופעלה לפני כחודש, הוכיחה עצמה בהפלת טילים אשר נורו לעבר הערים אשקלון ובאר-שבע, וזאת לאחר שהיה קיים ספק לגבי יעילותה של המערכת. ראשי המדינה הרבו להצטלם ליד המערכת ולהמטיר שבחים על התעשיה האוירית שפיתחה כלים אלו. אך משום מה ישראל לא מיהרה להזמין מערכות נוספות מארה"ב.
מערכת הביטחון סירבה לממן את הרכישה מתקציבה המסתכם ב-55 מיליארד שקל בשנה, ולכן שר הביטחון נאלץ לגייס כסף מהממשל האמריקני בסך 205 מיליון דולר. דבר זה גרם לעיכוב בהנפקת הזמנות ל"רפאל" על-מנת שתפתח מערכות נוספות.
נשאלת השאלה: מדוע מדינה בעלת כלכלה צומחת ובעלת הכנסות גבוהות, אשר מפתחת טכנולוגיות שונות, צריכה לבקש כסף ממדינה אחרת כדי לממן טכנולוגיה אשר תגן על אזרחיה?
ראש הממשלה
בנימין נתניהו יזם בעת כהונתו הראשונה מהלך לוויתור על הסיוע האזרחי האמריקני בסך 1.5 מיליארד דולר, והוביל כשר אוצר את השגת ההסכם על סיוע ביטחוני של 30 מיליארד דולר במשך 10 שנים.
בימים אלו נאלץ הממשל האמריקני לקצץ את תקציבו בסך 38 מיליארד דולר, ומתקשה לממן פרויקטים כגון: ביטוח הבריאות הרפואי לכלל האוכלוסיה ומערכות סיוע לאוכלוסיה החלשה. לנוכח התרחישים שמעלה מערכת הביטחון, חייבת להתקבל החלטה לקחת מעט מתקציב הביטחון ולממן מערכות אשר תגנה על אזרחי ישראל.
