ארץ ישראל פרוסה לפניך
אדוני ראש הממשלה.
ואתה, סלח לי אנכי הדובר, הקטן באזרחיך, אתה מתכווץ מפניה ומפחד הגויים ו
הארץ מתכווץ לרצועה צרה ועמוסת זיעה, עשן וחיים לעייפה.
ארץ ישראל קוראת לך אדוני רה"מ
ומציעה לך את הרריה, עמקיה, נופה הקדום והחדש
לבנות בה כרכים לתפארת, ערים כחמדה,
אבל אתה ירא את נוגשיך אלה
ומתכווץ ל"מצִיאוּת הפוליטית", או בשמה האחר,
לפחדיך.
אדוני רה"מ.
באין חזון ציוני
גם מחירי הדירות עולים על חולות הזהב
זהב תרתי-משמע, חול שווה המון כסף, המון-המון כסף.
ולךָ אין מה להציע על החולות הזהובים
ואין לך מה להציע הרחק בגליל ובנגב
אלא אם כוונתך למחוק בהם נופי בראשית, לגרוס טבע לאבק
מפני בטון ואספלט.
לכן צא אדוני רה"מ מהפינה הלא ראויה אליה נדחקת,
שהרי למצוקת אזרחים אמיתית
רק חזון ציוני לא רחוק מתל אביב
יהיה מענה ראוי למצוקתך מול אוהלי אזרחיך,
אוהלי המחאה.
צא מהפינה שהגוי והארץ דחקו אותך אליה
ובנה לעם ישראל בארצו
המון דירות הצופות לתל אביב
דירות בהן אוויר הרים צלול ורוח טובה נושבת
ואל תתיירא מהשמאל המסית והאופוזיציה הנובחת עליך להפיל,
שכן הרכבת עוברת.
שאם לא תזדקף מלוא קומתך אדוני רה"מ,
כיאה למנהיג ציוני חזק
ותצא לבנות לעם ישראל בהרי ישראל,
אכן תיפול בכנפי אוהלים
ותקרוס מפחד שקוף וחסר ערך
השמור למנהיג חלש.
