הימים ימי תוכנית ההינתקות. מדברים על הינתקות ומתכננים היתנתקות, אצל אריק שרון סוף הדרך מתחילה בתכנון הפעולה, ליתר דיוק הטלת התכנון על המתכננים.
והמתכננים תיכננו, וכפי שתכננו את מבצע "חומת מגן", והזמן היה הדבר היחיד שעמד בין סוף התוכנית לסוף ישומה.
והנה המתכננים מתכננים. היה זה רק מקרה טרגי שמוחשיות התכנון הובאה לידי ידעת הציבור, ואילו הייתי אני שניעורתי, כאשר מפקד החטיבה הדרומית נפצע במהלך סיור שערך עם ראש מנהל ההיתנתקות. אם יש ראש מנהל יש מנהל, ואם יש מנהל אז גם יש שם למעלה מנהל המנהל. ואכן בסמוך עסקה התקשורת בשמו של מי שסירב לקבל לידיו את תפקיד מנהל מנהל ההיתנתקות מטעם ממשלת ישראל או משרד ראש הממשלה. אבל די לעסוק בפרטי המנהל שהוקם. הרי עיסוקינו בעובדה שאם יש מנהל שהקים אריק שרון, ומנהל זה עוסק בתכנות פעולה, האם גם כאן רק הזמן יפריד?
ואם לא? האם יהיו ניצנים של משבר או משהו שישנה את התמונה? אולי בחירות? ממשלת אחדות?
איך יכולה ממשלת אחדות לשנות את התמונה? אמר לי פעם איש שכנראה ציטט איש חשוב אחר שאמר: "לימין קל לעשות שלום. הוא תמיד יקבל רשת ביטחון מהשמאל, ולשמאל קל לעשות מלחמה - על אותו המשקל". את השמאל שלנו אני מכיר. כשהוא עושה שלום הוא מתעקש שמישהו בצד השני יחתום על משהו, כל משהו ובלבד שיחתום, שיהיה טקס, אם האירופים יבואו זה נחמד. מי יחתום? מי צריך לחתום? והכי חשוב - על מה אריק שרון היה רוצה שהוא יחתום.
וכמו שאמר כבר המועמד החדש: להיות מספר שתיים במדינה חבר בכנסת שמעון פרס, צריך משא-ומתן...
ומשא-ומתן זה דבר ארררררוך.
האם יהיה זה כוחו המוכח של אריאל שרון להניע את גלגל ההיתנתקות, או שמה יהיה זה כוחה של מפלגת העבודה להפוך את כל זה למשא-ומתן...
ולסיום. אריאל שרון התנגד לגדר ובנה אותה במו ידיו.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
