הקדמתי היום להגיע מהצפון לרמת גן,
כדי להספיק להגיע בזמן,
למלא חובתי, כתושבת העיר ולהצביע,
בתקווה כי לפעמים, אפילו קול אחד משפיע.
אני רואה בכך חובה וגם זכות,
להגיע לקלפי ולאחר הזדהות,
להכנס לבד מאחורי הפרגוד - לאחר שההחלטה גמלה,
להכניס לשתי מעטפות, פתק לבן ופתק צהוב - ולשלשל אותם לתיבה.
מאוד מרגיז אותי לראות, כי אחוזי ההצבעה נמוכים,
וכי חלק גדול מהתושבים, אפילו מתגאים ומתהדרים בכך שלא מתעניינים,
ומבחינתם, לא מעניין אותם בכלל מי ייבחר,
והם מוכנים להשאיר את ההחלטה בידי מישהו אחר.
שאננות של אזרחים היא מאוד גרועה,
לדעתי, כמו במספר ארצות, צריך לקבוע כי לבחור זו חובה.
כאשר אין התעניינות מספיקה - ושולטת האדישות,
רמת השלטון יורדת - ומושפעת מהרבה כוחניות.
כדי לזכות בראש עיר ובחברי מועצה ראויים וטובים,
צריכה להיות מעורבות הרבה יותר גדולה של התושבים.
אמנם כולנו יודעים, כי לאחר כל החיוכים וההבטחות,
ברוב העירייות והמועצות - הדלתות בפנינו - תהיינה נעולות.
כולנו לא תמימים, כולנו חכמים, כולנו נבונים, וכולנו יודעים,
כי במקרים רבים, ישכחו את הבוחר, וייזכרו בו רק בעוד חמש שנים.
אבל זוהי השיטה וכל עוד לא מצאו טובה יותר,
כל מי שיכול עוד להספיק לבחור - שירוץ מהר ולא יוותר.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
