'ריבונות תסגור את הוואקום שהוביל לטרור'

שטבון רואה בשאיפת השמאל לחלוקת הארץ ולהקמת מדינה פלשתינית סימפטום לתחלואים חברתיים של חברה עייפה החוששת להתמודד מאתגרים, מעדיפה להתכנס אל תוך טובת הפרט והנאותיו ומוותרת על גאוותה הלאומית וחוסנה הלאומי. "האמירה של מדינה פלשתינית היא אמירה של קשה לי ואין לי כוח לעמוד מול טרור זוחל ומול עולם שמחרים אותי ולכן אני מוותר על ישובים רק תעזבו אותי בשקט", הוא אומר ושוב מדגיש כי דבריו נאמרים על-אף היכרותו עם סכנותיה הביטחוניות של המדינה הפלשתינית. "הסכנה הזו גדולה מהביטחונית".

לזאת מוסיף שטבון ואומר: "מעבר לכך, כאדם מאמין, התורה אומרת ששורש הדברים היא האמונה שהקב"ה נתן את הארץ ואין לנו שום זכות מוסרית לתת חלקי הארץ לזרים. עצם העובדה שאנחנו כאן ולא באוגנדה נובעת מהזכות המעוגנת בספר הספרים. אנחנו בשלבי התקדמות ואין לנו שום רשות וזכות לסגת אחורה בתהליכים שאנחנו בעיצומם".

דיברת על החוסן הלאומי הפנימי כערך שנפגע מהנסיגות, אבל השמאל הישראלי יאמר לך שדווקא נטישת יהודה ושומרון תאפשר התלכדות מוסכמת של כל חלקי העם סביב קווי 67'.

"אני חולק על האקסיומה הזו שרוב החברה הישראלית מסכימה לסגת לקווי 67'. אפשר לראות בבירור את הפער בין עמדת האליטה השמאלית בבית המשפט באקדמיה ובתקשורת לבין הציבור הישראלי שרואה בהתיישבות מודל לחיקוי ולא אבן נגף, כך גם בעיני תושבי המרכז. מעבר לכך, אמשיל לך משל פשוט: תאר לך כמה אחים שחלק מהם אומרים שהם לא אוהבים את האימא שלהם והם רוצים לוותר עליה, אז אולי נזרוק אותה מהבית, אבל כולם מבינים שאימא היא אושיית הבית והעיקרון הבסיסי ערכי הוא שלא ניתן לוותר עליה. חברה שמוותרת על ערך בסיסי כמו הארץ שלה תוותר על עוד ערכים אחרים".

"אין מנוס מהחלת הריבונות ביהודה ושומרון. המפלגה שלנו תומכת ברעיון הזה. הבעיה שלנו התחילה בשנת 67' כאשר לא החלנו אז את המעמד החוקי על האזור הזה. העובדה הזו הובילה לוואקום שאליו נכנסות התקפות מהעולם ומהשמאל. החלת ריבונות תגרום לעולם להבין שישראל החליטה ואין מקום להמשך המתקפות", אומר שטבון שממהר להבהיר שאינו מתכחש למורכבות המהלך שהוא מציע ולקושי הכרוך בו. "אני לא מנותק מהמציאות. אני יודע שתהיה תקופה קצרה מורכבת, אבל לאורך זמן זה מה שיציל את המציאות".

כשהוא מדבר על ריבונות שטבון לא מתעלם מהאיום הדמוגרפי ובקצרה הוא חוזר על תמצית העקרונות שהוא פורס גם בפגישותיו עם חברי קונגרס אמריקניים. "בשנת 48', ערב הכרזת המדינה, היה אותו דיון בין חיים ויצמן לבן גוריון. אפשר לקרוא את יומני בן-גוריון ולראות שויצמן תקף את בן-גוריון וקבע באוזניו שרעיון הכרזת המדינה כעת הוא רעיון משוגע כי יש כאן רק שש מאות אלף איש ומיליוני ערבים מסביב. התוצאה היא שהקמת מדינה שתהיה מיעוט היא מתכון להרג רעיון המדינה הציונית. לבן גוריון הייתה תשובה מאוד פשוטה. הוא לא התכחש למציאות אבל דיבר על כך שלפנינו אתגר אבל נעלה לארץ מיליוני יהודים, ניצור כאן כלכלה חזקה וחברה חזקה והדברים יתייצבו. היום בין הים לירדן יש 66 אחוזים יהודים. נתוני הלמ"ס מלמדים על ירידה קריטית באחוזי ילודה ערביים לעומת הילודה היהודית. צריך לבחון את נתוני הלמ"ס ולא לקרוא את מה שאומרים חוקרים בעלי אג'נדה. יש לנו משימה לבצע, להעלות עולים, לחזק את המדינה ולשמור על המגמה הזו".