|
|
פרי סיפר כמה אנקדוטות שהתרחשו באולמו. באחד התיקים בא עורך דין ואמר שקיבל את התיק בהעברה מעמיתו, אך אז קם הנאשם והבהיר שהדבר לא נעשה על דעתו. "הוא אמר שמיד יסע למשרדו של עורך הדין שלו, ואני מתאר לעצמי שכבר עשה לו 'מי שבירך'".
במקרה אחר, התבקשה דחייה בידי עורך דין – ולמחרת הגיעה בקשת דחייה מעורך דין שני לתאריך אחר, כאשר השניים אינם שותפים. "כתבתי: ייכבד הנאשם ויודיע מי מייצג אותו". היה גם מקרה בו נאשם טען שלא ידע שמדובר בשוטר שהורה לו לעצור, אבל איש מעורכי הדין לא שאל אותו מה לבש בזמן האירוע – ולפיכך הוא עצמו שאל זאת.
|
|
|
|
הסדרי טיעון רבים בתחום התעבורה אינם נעשים בכתב, למרות פסיקת בית המשפט העליון והנחיות פרקליט המדינה, וזאת בשל המהירות בה הם נחתמים באולם עצמו. במקרה כזה, חייב הסניגור לוודא בכתב שמרשו מודע להסדר ומסכים לו. כך אומר (יום ג', 18.8.15) שופט בית המשפט לתעבורה בתל אביב, רועי פרי. הוא דיבר ביום עיון של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין בנושא דיני תעבורה.
פרי פתח את דבריו בנוגע להתנהלות עורכי הדין באולם: "90% מהנאשמים בתיקי תעבורה הם נהגים ששגו, וזה אנושי לשגות; רק אלוקים שבשמים אינו שוגה. אנחנו כמובן לא מקלים ראש בשום עבירת תעבורה, אבל יש לזכור שרובם ככולם אנשים נורמטיביים ללא עבר פלילי.
"לרובם בית המשפט לתעבורה הוא המפגש הראשון עם בתי המשפט, ואז הם רואים עורך דין שמסדר באולם את העניבה או מרים את הקול או רב עם התובע על תורו. תחשבו שמדובר באולם שיש בו הרבה מאוד אזרחים; מה הם יחשבו על מערכת המשפט כשהם רואים התנהלות כזאת? הכל בפרופורציות; התיקים החמורים הם המיעוט בבתי המשפט לתעבורה".
לא לפחד לנהל תיקים
מכאן עבר פרי להתנהלות המקצועית: "אל תעזו לטעון לפני שעיינתם בחומר הראיות. תגיעו מגובים בפסיקה, במיוחד בימים של תיקון 113. אני רואה עורכי דין שעושים את זה, וחבל. לא הייתה פעם אחת שסניגור אמר שלא הספיק לעיין, ושהוא לא קיבל דחייה אם זו הבקשה הראשונה. אנחנו השופטים, בניגוד לראייה שלכם, אנחנו רואים מה קורה אחר כך בערכאת הערעור: מחליפים סניגור, והוא בא וטוען נגד הייצוג בבתי המשפט קמא". לצד זאת מבהיר פרי, שאין לנצל את הצורך לעיין בחומר כדי לבקש דחיות.
פרי קורא לסניגורים לא לפחד לנהל תיקים. "לא בכל תיק צריך להיות הסדר טיעון. יש תיקים שבהחלט ראוי לנהל אותם, אם יש כשלים בראיות או לעניין העונש". מצד שני, יש מקרים בהם ראוי שלא לנהל את התיק, והוא מציע להפעיל את "מבחן הצבע: יש תיקים שצריך להדגיש לבית המשפט כמה דברים. אבל יש מקרים בהם הניהול יצבע את התיק בצבעים שלא כדאי לכם, למשל אם הוא ישמע את הולך הרגל שנפגע".
פרי המשיך: "אל תתנגדו איפה שלא צריך להתנגד ואל תקשו איפה שלא צריך להקשות. הכבוד לבית המשפט הוא קודם כל הכבוד לעצמכם וללקוח. הכבוד הוא לא לי; כולנו באנו מעפר ואל עפר נשוב. מאחורינו נמצאים דגל המדינה וסמל המדינה, ואנחנו חייבים לכבד את המוסד הזה. לעולם אל תשכחו את האזרחים הלא-מיוצגים שבאולם, ואתם חלק מהחוויה שלהם.
לא לחשוב על התיק הבא
"אל תשמיצו צדדים שלישיים. אם יש לכם הסדר סגור, לא צריך להשמיץ את הולך הרגל: איך הוא יצא ביום גשם ועבר לבוש שחורים שלא במעבר חציה. הוא לא נמצא באולם, התביעה לא פונה אליו כדי לקבל את עמדתו על ההסדר. ציינתם בפרוטוקול שיש קשיים ראייתיים - זה מספיק. תמיד תחשבו מה היה קורה אילו אתם הייתם במקומו של אותו אזרח".
לצד זאת הבהיר פרי, כי אסור לסניגור לחשוב מה יקרה בתיק הבא שינהל, אלא מחובתו לנהל את התיק בצורה המיטבית לטובת הלקוח. הדבר אינו סותר, הדגיש, התנהלות חברית ומכובדת, תוך הימנעות למשל מאיומים הדדיים על הגשת תלונות אתיות. הוא אמר שיש לראות בחיוב מעבר של עורכי דין פליליים לתחום התעבורה, מצב שמעלה את רמת ההליכים.
בהתייחסו לנאשמים הבלתי-מיוצגים - שלהערכתו מהווים 40% מכלל הנאשמים בבית המשפט לתעבורה - ציין פרי, כי לא ניתן להגיע להסכמות על הגשת עדים וראיות, והתביעה חייבת לזמן את כל עדיה. זאת, בניגוד לאפשרות להגיע להסכמות כאלו כאשר הנאשם מיוצג בידי סניגור.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
