"דק על דק עד אין נבדק"

השופט המנוח מישאל חשין נודע בלשונו החדה, הציורית והספרותית, שלעיתים נתנה ביטוי לאופיו הסוער. מאות ציטוטים מובאים בשמו בספרו של יניר קפח "ספר הציטטות של שופטי ישראל", והנה כמה מן הבולטים שבהם.

אונס: פזמן הפזמונאי: "כשאת אומרת 'לא' למה את מתכוונת?"... אין ספק בליבנו שהפזמונאי כתב דברים שכתב בחיוך, בקלילות ובבדיחות הדעת - בוודאי בכישרון... כשאישה אומרת "לא" היא מתכוונת ל"לא" כמשמעותו בחיי היום-יום וכשמשמעותו במילון... "לא" הוא לעולם "לא", ואין "לא" שהוא "כן".

אלימות במשפחה: מכה אביו ואמו יומת, ומכה אשתו ובנותיו יישב במעצר ובמאסר. וייצא הקול מקצה הארץ ועד קָצֶהָ, שהנוהג באלימות במשפחה ומי שמכה אנשים חסרי מגן - אחת דינו להיעצר ולהיאסר.

אקטיביזם שיפוטי: לא הרי ביטולו של חוק הכנסת, כולו או מקצתו, כהרי ביטול רשיון דיג או רישיון לניהולה של חנות מכולת... לרשות המחוקקת, היא בית הנבחרים של המדינה, מרחב מחיה שבו רשאית היא לנוע באורח חופשי, ומרחב זה מרחב רחב ידיים הוא. הפגיעה בזכותו של היחיד חייבת שתהא כה קשה, עד שהמחזיק באזמל המשפטי יתיר לעצמו לחדור אל מעבה החקיקה ולחתוך מתוכה את חלקה הפסול.


נטלנו ידינו, היטבנו שיער ראשינו


בג"ץ: בית המשפט הגבוה לצדק ראינו בו, עמיתי ואני, מקדש מעט, וקודם היכנסנו אליו התקנו עצמנו לקראת אותה כניסה: נטלנו את ידינו להיכנסנו בבור כפיים, היטבנו שיער ראשינו והסרנו רבב מעל בגדינו.

הסכם קואליציוני: אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת, והסכם קואליציוני הפוגם בתקנת הציבור באורח מהותי כמוהו כנחש על עקבנו. על הסכם קואליציוני בלתי-חוקי ייאמר: ובערת הרע מקרבך, וכן נעשה.

חופש הביטוי: דומה שהכל יסכימו, כי לא כל הרעדת מיתרי הקול וכי לא כל הקרקורים הנובעים מחדרי בטן, זכאים לחסות תחת כנפי חופש הדיבור.

חופש העיתונות: עיתונים ועיתונאים חיוניים הם לקיומה של חברה מתוקנת ונקייה ולמימושה של הזכות למידע. הם משושיו של היחיד והכלל, הם הצועדים לפני המחנה. בכוחם להעלות על סדר היום הציבורי נושאים האוצלים על חייהם של היחיד והכלל, ואל לנו להיות להם לשטן על דרכם.

כבוד האדם: באין כבוד האדם, אין אדם ואין חברת אדם.

כבוד האסיר: בהיכנסו אל כלא מקפח אדם את חרותו. את חרותו מקפח אדם - את כבודו אין הוא מקפח. כבודו של אדם יהא עימו באשר ילך ויבוא, וכבודו בכלא ככבודו אל מחוץ לכלא.


כמו בימה נעה ומסתובבת


לשון המחוקק: בשובנו אל החוק משוט בארץ ומהתהלך בה, ניזהר נא ונישמר שמא נראה בחוק מה שאין בו, שמא הרהורי ליבנו וחכמה שקנינו במחוזות לבר-החוק יוליכו אותנו אל מעבר לגדרות החוק. שמא "תכלית"... מחוץ לחוק נכפה אותה על החוק, בסוברנו כי כך "ראוי" שייעשה. אכן, אל יישכח מאיתנו כי עיקר הוא לשון המחוקק, והיא הנותנת לנו חיים.

מבצעים בצוותא: הבדל זה, אין הוא אך הבדל דק; הבדל דק-דק הוא, דק מכל דק, דק על דק עד אין נבדק. מי הוא זה ואי זה הוא שיבדיל בין תכלת לכרתי ובין כלב לזאב לפני עלות השחר? תכונת פלא זו ניתנה למלאכים ולא לבני אדם. ואנו בני אדם אנו.

מכרזים: אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת, ואם פלוני מבקש להטעות כבר בתחילת הדרך, מי לכפו של בעל המכרז יתקע, כי אותו פלוני לא ישקר ולא יכזב גם בהמשך הדרך? כחטא כן עונשו, והמציע הצעות כזב ימצא עצמו אל מחוץ למחנה.

משפט: שיטת המשפט ביחסה לחיים נדמית היא לשחקן העומד על בימה נעה ומסתובבת. אם לא ינוע השחקן, כי אז ייעלם מעיני הקהל אל מאחורי הבימה. חייב הוא לנוע למצער בקצב תנועתה של הבמה ולו כדי שיישאר על מקומו.

משפט (2): המשפט אין בו תכלית לעצמו. כלי הוא להשגתן של מטרות ותכליות לבר-משפטיות: גילוי האמת, עשיית צדק, הגשמתן של תכליות חברה.

משפט וטכנולוגיה: בחלקים ניכרים... כלי המשפט שבידינו לא יסכנו עוד לשימוש יעיל ביישומם על דרכי הטכנולוגיה החדשה: קהים הם מכדי לנתח בהם בחדות מצבים חדשים הנוצרים; צרים הם מהכיל קשיים שעל דרך; קצרים הם מהגיע אל מקומות רחוקים. כך במחשב, כך ברשתות מחשבים, כך באינטרנט.


נושא עימו את הנזיפה


ניסיון אישי: הדבר היה לפני שנים רבות - שנים רבות בחיי אדם - והפרקליט היה עול ימים, פרח פרקליטים בפרקליטות המדינה... [וטען בביהמ"ש העליון כי] אסירים אינם זכאים לעשות את שליבם חפץ לעשות אלא אם מתיר להם החוק לעשות מעשה... ממלא-מקום הנשיא, השופט ד"ר [משה] זילברג, נעץ בפרח הפרקליטים מבט שנמהלו בו השתאות וזעם, וכך אמר לו: אולי יצביע אדוני על הוראת חוק המתירה לאסיר לנשום? פרח הפרקליטים נבוך ונשתתק. נושא הוא עימו את נזיפת בית המשפט עד עצם היום הזה.

עורכי דין: עורך דינו אינו אך טכנאי משפט, אדם שמילא את כרסו חוכמה ודעת ויודע הוא להשיב על שאלות חוק ומשפט שהוא נשאל. מקצוע עריכת דין טובל כל-כולו בערכים: בנאמנות, בהגינות, ביושר, באמירת אמת, בנימוס, בכבוד לזולת.

עותרים ציבוריים: כיום מכירים אנו, להלכה ולמעשה, ב"עותר ציבורי" כבעל זכות מעמד לתבוע את עלבון הפרת החוק, ובלבד שלא נראה בו טרדן לתיאבון, שאין עתירתו אלא לטורח... אינני חושש מעם רב של בעלי זכות עמידה... נוכל לבור את הבר מן התבן.

עתירות לבג"ץ: על דרך ההפלגה נאמר, שכיום נוטל אדם לידו את עיתון הבוקר או עיתון הצהריים, ומבטו מרקד בין הידיעות השונות עד שעינו צדה ידיעה פלונית. ומשמצא מה שמצא קרא הוא אל חבריו: קומו ונעלה ציון - אל בית המשפט העליון. אומר ועושה. עתירה לבית משפט כמו נכתבת היא במהלך הנסיעה, ובעומדו לפני בית המשפט ועתירה פגומה בידו, מבקש אותו מתדיין כי תינתן ארכה בידו לתקון את אשר עוול. מנהג חדש הוא שבא למדינה, ואני לא אסכים לחיות בו.


הנשר בשמים והלטאה בארץ


פדיון שבויים: הלוחם יילחם ביודעו כי לא לבד הוא, כי לעת צרה ייחלצו חבריו להצילו. מצווים ועומדים אנו שלא ננטוש פצוע בשדה, וכמותו של פצוע לא נשקוט עד לשחרור שבויינו משבים. לוחמים היו כמטפסי הרים הקשורים אלה אל אלה בחבל ובגורל, ומטפס שידו שמטה וגופו נזרק אל תהום, חבריו יצילוהו. כן הוא המטפס, כן הוא הלוחם.

פומביות הדיון: בעשותו במלאכת השיפוט, לעולם יראה עצמו שופט כמו יושב הוא בבית זכוכית או בחלון ראווה הנשקף אל הרחוב; כל עובר ושב רשאי להתבונן בו, לבחון אותו ולבקר אותו, וגם לשבחו ולהשתבח בו. בתרגומם של ערכים אלה לשפת המשפט מדברים אנו גם על חופש הביטוי וגם על חופש התקשורת כנגזר מזכות הציבור לדעת.

פרשנות: בשנים האחרונות ירדה קרנו של המילון להיותו עזר כנגדו לפירושו של חוק. נשבינו כולנו בקסם תכליתו של חוק ואחריה הלכנו שבי, עד שהמילון כמעט נעלם מעבר לאופק. המילון, שבעבר היה מן הראשונים במלכות לפירושו של חוק, היה לכלי עזר משני.

פרשנות (2): דברים שהנשר הדואה יראה משמים, לא תראה לטאה הזוחלת על הארץ. ואולם גם זו אמת, כי יש דברים שלטאה הזוחלת על הארץ תראה, ונשר הדואה משמים לא יראה.


שוויון הוא פרוזדור לטרקלין


רגשות: במקרה זה... עומד השופט אל מול אדם כואב המבקש עזרה ומפיל תחינתו לפני בית המשפט. רק לב של אבן לא ירגש, ובליבו של שופט פועם לב בשר ודם... ואולם חזקה עלינו מצוות המשטר שאנו חיים בו, וחובה היא המוטלת עלינו לכבוש את רגשותינו.

רצח: מאסר עולם בעבירת רצח הוא מאסר עד צאת הנשמה... לא נוכל לבטא את עומק הזוועה שבמעשהו של מי שרצח... אלא אם נטיל עליו עונשים מצטברים.... בימינו ובמקומנו אין עוד שופכים - כמעשה ממלכה - את דם האדם. גם אין ניתן להוציא להורג אותו האדם שתי פעמים. אך מאסרי עולם במצטבר ניתן להטיל על מי שקיפח חיים... מאסר עולם תחת כל נפש ונשמה.

שוויון: שוויון אין בו ערך לעצמו והרי הוא כפרוזדור המוליך אל טרקלין. ובטרקלין יכהנו כהן גדול צדק וכהנת גדולה הגינות.

שעת חרום: אמת נכון הדבר: בשעת חרום של אמת לא ניזהר בקלה כבחמורה, ונהיה מוכנים לוותר על מקצת זכויותיו של הפרט למען המאמץ של הכלל.

שקיפות: שנינו: "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין"... כך, אפשר, בעניינים אחרים. לא כן בענייני מדינה. שהכל (כמעט הכל) חייב להיות פתוח, גלוי, ידוע ונגיש לכל.

תחרות חופשית: עקרון התחרות החופשית מהווה כיום עיקרון מפתח בפרשנות, קרא: עיקרון המוטמע בצופם הגנטי של כל כללי המשפט - בייחוד, כמובן, בכללים הנסובים על משק וכלכלה - עיקרון שהוא חלק מחומרת בית המשפט.