השופט: איתי ברסלר-גונן, סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע

המועד: יום שלישי, 27.10.15, שעה 10:00

הנושא: תיקים פליליים


אצל השופט איתי ברסלר-גונן אין חוכמות: מה שהוא אומר - זה בדיוק מה שהוא חושב. אין לו שום בעיה להגיש לתובעים ולסניגורים הצעות באוזני כל האולם, ואין לו שום בעיה להגיד להם מה דעתו על סיכוייהם.

קחו לדוגמה שני נאשמים בגניבת דלק מצינור של חברת קצא"א (קו צינור אילת-אשקלון). ברסלר-גונן הציע לצדדים להסכים על 14 חודשי מאסר לכל אחד מן השניים, והתובע מנסה להתמקח בטענה שחלקו של האחד גדול משל חברו. אבל ברסלר-גונן לא הציע סתם: "אחד ראשי ואין לו עבר פלילי, והשני נגרר ראייתית אחריו ויש לו עבר פלילי".

הסניגור כבר הסכים להצעתו של ברסלר-גונן, אבל התובע עדיין רוצה 18 חודשי מאסר לנאשם העיקרי. "לזה אתה לא מסכים?", נוזף בו ברסלר-גונן. "אתם רוצים לטעון פתוח? תטענו פתוח, למה לא? ההצעה מצוינת מבחינת התביעה וגם מבחינת ההגנה". השניים ממשיכים להתווכח, וברסלר-גונן לא מתערב עד שהתובע מנסה לשבור את הכלים ומבקש לקבוע את התיק להוכחות: "בוא נראה אתכם מוכיחים את כתב האישום הזה", הוא אומר לו ברוגז. "אין לכם איכונים, אין לכם כלום".

הסניגור: "קצת press מבית המשפט ואנחנו סוגרים היום". ברסלר-גונן: "אני לא עושה press, אני חושב שעו"ד מימוני [התובע] טועה, אבל אולי אני טועה. תתקן את כתב האישום" - הוא פונה לתובע - "תטען פתוח, ואם אתה חושב שתקבל יותר - תטען. אני במקומך הייתי מסכים. זה לא יסתיים בעוד תשעה חודשים והם ישתחררו".

התובע מבקש לצאת שוב לשוחח עם הסניגור. "תדברו בחוץ, אבל אתם מעכבים את הדיון. יש לי עוד עצורים היום", משיב ברסלר-גונן. התובע מבטיח שזה יקח דקה וברסלר-גונן מתרצה: "דקה - בבקשה". הם אכן חוזרים מיד ומבשרים שהסכימו על 14 חודשי מאסר, אבל עכשיו הם מתווכחים כמה מתוך 35,000 השקלים שישלם כל נאשם יהיה פיצוי [שיופחת מתביעה אזרחית עתידית] וכמה יהיה קנס.

כאשר יש בשעה טובה הסכמה על הכל, ברסלר-גונן פונה לנאשמים בזה אחר זה ומוודא שהם מבינים את ההסדר ורוצים בו. יש לו גם תוספת משלו להליך הקבוע הזה: הוא מתמצת לכל נאשם את העובדות ושואל אם הוא מודה בהן. תוך כדי כך, ברסלר-גונן שם לב לטעות של התביעה שגם הסניגור לא הבחין בה: היא מבקשת להרשיע את השניים בקשירת קשר לביצוע פשע, אבל גניבה היא רק עוון. ברסלר-גונן מכתיב גזר דין ומקפיד כראוי על כל אחד מפרטי ההסדר, שאינם מועטים.


"רק אתה יודע"


"מה עושים עם יניב? איפה יניב?", מחפש כעת ברסלר-גונן את אחד הסניגורים. "מה הבעיה? איפה המחלוקת?", הוא שואל את התובעת. כאשר הסניגור נכנס לאולם, ברסלר-גונן מכניס לפרוטוקול שכעת יתקיים דיון מקדמי שלא יתועד. "השאלה אם התעמקת בקושי הראייתי", פונה ברסלר-גונן לתובעת. "מה שיש פה זה רק הזיהוי. לפעמים זה מספיק".

הוא קורא את החומר ומגיע למסקנה שלתביעה יש בעיה: "מי שלכאורה עקב אחרי המתלוננת זה בכלל מישהו אחר. זה שהיא צועקת עליו מה הוא עשה עם הזהב שגנב ממנה - השאלה היא אם יש ראיות שהוא גנב זהב. זו [הצעקות] לא ראיה לכך שהוא גנב זהב, זו לא אפילו ראשית ראיה. בסוף אנחנו בשיחה של ראיות, השאלה אם יש ראיות".

התובעת אומרת שהציעה לסניגור עבודות שירות תוך חידוש החודש בו ישב במעצר. ברסלר-גונן יוצא לרגע, חוזר ובידיו דפים ופונה לסניגור: "אתה רוצה להעמיד את זה במבחן של בית המשפט? אם הוא יורשע בשני האישומים, אנחנו מדברים על משהו [עונש] אחר לגמרי". הסניגור משיב, וברסלר-גונן לוחץ:

"אנחנו חוזרים על שיחה שעשינו כבר שלוש פעמים בתיק הזה. דשנו אותו ודשנו אותו. הגענו בתיק הזה עד כדי כך שאמרנו שתובעת אחרת תשזוף את עיניה בתיק הזה. אני לא לוחץ עליכם. אני רק אומר לכם שאם הוא יורשע בתיק הזה, הוא ילך לכלא למרות גילו הצעיר. אני מאחל לכל נאשם שייצא זכאי".

כעת ברסלר-גונן פונה במישרין לנאשם: "אני לא רוצה שתודה בדברים שלא עשית; להפך. באולם הזה, רק אתה יודע אם עשית את זה. אם אתה יודע שלא עשית - המלאכה [שלך] מאוד קלה. תנהל את התיק כדי שחס וחלילה לא תורשע סתם. אם אתה יודע בלב שעשית - תדבר עם עורך הדין שלך והוא יגיד לך מה סיכויי ההרשעה. אנחנו יודעים שהראיות מאוד מאוד חלשות". הצדדים מסכימים על שלושה חודשי שירות, וברסלר-גונן שולח אותם להשלים את החומר: התובעת צריכה לקבל אישור, והסניגור צריך לבדוק אם יש תסקיר עדכני של שירות המבחן לגבי מרשו.


"זה לא שוק"


בתיק הבא מוודא ברסלר-גונן תחילה, שהנאשם - הדובר ערבית - מבין שהדיון כעת הוא מקדמי ומחוץ לפרוטוקול, ופונה לצדדים: "אז במה אני יכול לעזור לכם?". הוא מעיין בעברו הפלילי של הנאשם, והסניגור טוען שזהו אדם מבוגר - בן 26. ברסלר-גונן בן ה-47 כמעט קופץ ממקומו: "מבוגר?! מה אני אחשוב?". הסניגור: "הוא לא ילד". ברסלר-גונן: "זה נכון". כעת הוא מבקש לדעת מה הייתה ההצעה של התביעה: "נו, אני בלחץ כבר, דבֵּר!" - והשלושה צוחקים. התובע מבקש שנתיים מאסר, הסניגור מציע שנה, ברסלר-גונן חושב ולבסוף אומר:

"שניכם לא נכונים. ההסדרים שאנחנו מסיימים פה הם בדרך כלל שישה חודשים לסחר במנת חשיש. זה מה שיש בימי הגישור של [התיקים המבוססים על] הסוכנים. פה יש לנו הרבה יותר מזה. יש כמה מנות בכל אישום", הוא אומר ומפרט. "רק בגלל שאין לו עבר בתחום הסמים, הייתי מציע לו 18 חודש". הסניגור: "אפשר להוריד קצת". ברסלר-גונן: "אמרתי 18". הסניגור: "התובע הציע 16". ברסלר-גונן: "אם הוא הציע 16, הוא צריך להישאר שם". התובע: "אמרתי שאם התובע יציע 18-16, אני ארד ל-16". ברסלר-גונן: "אז 16 ו-20".

כולם מדברים ביחד, ולבסוף ברסלר-גונן תופס את הפיקוד ואומר לסניגור: "אני אגיד לך למה אני מוריד ל-16 את ההצעה. זה לא שוק. רק בגלל שהוא הציע 16". הוא פונה לתובע: "אם כבר נתת לו את ההצעה הזאת - נתת. הוא היה צריך לקחת את זה. הרי ידעת שאני לא אגיד 30 [חודש]. על התיק הזה אני אגיד 30? אתה מתקן את כתב האישום?". התובע לא עונה לעניין: "קר פה", הוא מתלונן - וברסלר-גונן יורה מיד: "בשביל שתלכו מהר".

התובע יוצא לקבל אישור, וברסלר-גונן עובר לתיק הבא. "איפה עורך הדין שלך?", הוא שואל את הנאשם ונענה: "שאלה טובה. הוא לא עונה לטלפון". ברסלר-גונן מכניס את הדברים לפרוטוקול וכותב: "הדיון קבוע לשעה 10 [עכשיו השעה 11], מועד הדיון ידוע לסניגור עוד מהדיון בתיק המעצר. לא ברור למה אין נוכחות מטעם הסניגור. לא נותר לי אלא להביע תקווה שלא קרה דבר רע. בהעדר סניגור לא ניתן לקיים דיון מקדמי", וקובע דיון נוסף ל-24.11.16. "תוך שבעה ימים יודיע הסניגור מדוע לא התייצב לדיון", הוא ממשיך. הנאשם מבקש להחליף את סניגורו, וברסלר-גונן משיב: "אתה יכול לפנות לסנגוריה הציבורית. ביקשתי מהם שיתנו את דעתם על היעדרותו. שמעת מה אמרתי?".

כעת ניתן לחזור לתיק הקודם. ברסלר-גונן מתקן את כתב האישום ופונה לנאשם: "אתה מבין עברית? אתה מבין את ההסדר? אתה רוצה את ההסדר? אתה רוצה להודות בכתב האישום? אני לא רוצה ללחוץ עליך, אני שואל". כדרכו, ברסלר-גונן מוודא שהנאשם מודה בכל פרט, ובינתיים התובע והסניגור שוב מתווכחים. הסניגור מרים את קולו, וברסלר-גונן דווקא מנמיך את שלו: "אתה צועק באולם שלי?!" - והלה מתנצל. הנאשם טוען שמעולם לא מכר סמים, וברסלר-גונן נדרך מיד - שכן משמעות הדבר היא כפירה. "גם עכשיו לא מכרת סמים?", הוא שואל. "חוץ מעכשיו", אומר הנאשם. ברסלר-גונן, שוב כדרכו, מכתיב גזר דין מפורט היטב.


השורה התחתונה: אפשר לא לאהוב את הסדרי הטיעון, אבל כידוע - בלעדיהם המערכת תיתקע לגמרי. ברסלר-גונן ממלא תפקיד חיוני בהשגתם של הסדרים אלו, ועושה זאת בצורה גלויה וכנה, המניבה תוצאות מיידיות.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.