הצגה כה מרשימה, כך שאפילו ללא תפאורה כלל, מלבד שני כסאות, ללא מוסיקת רקע וחפה מכל תוספים, עצם הטקסט כשהוא מוגש בכנות כה נוקבת בידי שלושת השחקנים - חודר המחזה "לכודים" בנגיעה עד הוורידים של כל צופה.

לפני חמש שנים כתבה מיכל אקרמן את המחזה, לאחר עבודת תחקירים עמוקה של קציני משטרה, נאנסות וכל מי שעוסק בתחום ההטרדות המיניות. הכל מהשטח, הכל אמיתי ומפתיע במה שמתגלה.

על הבמה אנו פוגשים תחילה את נטלי עטיה, המשחקת בהזדהות מוחלטת עם הדמות ובשכנוע מדהים את דמות המאשימה. היא מגוללת את כל הסיפור כפי שהיא חוותה אותו. על היותה פקידה זוטרית במשרד גדול, כשהבוס שכנראה חמד אותה, הטיל עליה לנהל את סניף החברה בפראג, משימה שהייתה גדולה מדי על כתפיה הצעירות וחסרות הניסיון, ובה נכשלה.

מסתבר, שבמשך תקופה ממושכת, נמשך ביניהם קשר מיני, כשהיא נעתרת לו רק בגלל אהבתה אליו, בעוד הוא, המנהל המנוסה והמבוגר, מנצל את היותה בפראג, כדי לפקוד את הסניף, לעזור בהתנהלותו, ולנהל את המשך היחסים. כשהיא מפוטרת, הוא מתעלם ממנה, והיא נותרת ללא עבודה שנה וחצי. רק לאחר תלונתה על יחסים אסורים בעבודה, שמוגדרים כהטרדה וניצול מיני, מזמנים את שניהם אל תוך חדר המשטרה, כשהחוקרים הבלתי נראים רואים ושומעים הכל. כך גם הקהל באולם האינטימי, שהקרבה למתרחש גורמת לו לחוש כמו הוא עצמו מצוי בחדר החקירות.

דן תורג'מן, גבר בטוח בעצמו, מאצ'ו ישראלי טיפוסי, שנטלי מגדירה אותו לחוקרים כ"שחקן טוב", כי בקלות רבה הוא עובר מניסיון להכחיש הכל, וכשאינו צולח - עובר אל הגסות הצברית הבוטה. הוא עושה כל שביכולתו לערער את גרסת האישה אותה ניצל מינית. הוא מכחיש שבכלל נגע בה ושכל יחסיהם היו (כביכול) מקצועיים לחלוטין.

נכון, שאנו נתקלים בשנים האחרונות ובפרט בשנה האחרונה, בים של מקרי ניצול מיני והטרדות מיניות של מפקדים גבוהים ומנהלים בכירים את המצויות תחת פיקודם. לכן החשיפה כאן כה מרעישה. זאת - משום שככל שהחקירה/העימות מתקדמים, וכשבהמשך מגיעה גם אשת הנאשם - אשתו היפהפייה והמדענית-הפרופסורית המועמדת לפרס נובל (מרינה שויף המדהימה שמהווה את הפקטור המפצח את התעלומה) - מגיעים לרבדים עמוקים ולנושאים שלא דוברו מעולם בתקשורת. ואנו ניצבים בפני השאלה: מי הנאשם ומי המאשים.

ראשית, מדוע חייב בעל, הנשוי לאשת מקצוע כה מצליחה, לחפש תחליפים בחוץ? ומדוע רעייתו ואם ילדיו היא דווקא זו ששמרה לו אמונים כל השנים, וחטאה היחיד היה הצלחתה במחקר שהיא עושה? ומה עמד ברקע האישי של הסטודנטית המבריקה שנקטפה על-ידי הגבר לתפקיד במשרדו, ומה חסר לה שגרם לה להיעתר לו, שזה לא הכסף או המשרה? וכיצד הצליחו שתי הנשים, כל אחת בעימות נפרד עמו, לפצח את התעלומה, ולהגיע לחקר האמת, כאשר הוא מודה שאכן הטריד אותה מינית.

וכיצד מסתיים המחזה? את זה, מגלים לאחר הטלטלה העזה שעובר הקהל המשתלב בהצגה בתחושותיו, הודות למשחק הנפלא של כל שלושת השחקנים, שביים בכזה כישרון ניר ארז, הבמאי מהמבריקים שיש לנו.

חייבים להסכית לכל מילה, כי המשפט האחרון אותו אומרים לאחר דן תורג'מן לקראת הסוף ומסיימת את המחזה מרינה שויף - והיא שסוגרת את המעגל ומלמדת אותנו שהדברים אף פעם אינם כמות שהם נראים מלמעלה, ויש לצלול לעומק הרבדים ולשמוע את כל הצדדים, בפרט לאחר שבירתם, עם אמירת האמת מצידם והמסקנות הלא-צפויות.

על-רקע מבחר המקרים שמתגלים בנושא מדי יום במחוזותינו, מעניין לעשות השוואה ולהגיע למחשבות שונות ממה שחשבנו עד אז.

סוף מפתיע, עם המון חומר למחשבה, שלא מותיר אף צופה שליו או אדיש.

הצגה מעולה, ממש פנינה תיאטרלית כמוה לא זוכים לראות כל יום.

בצילום שנלקח מדף הפייסבוק של ההצגה נראים: נטלי עטיה, מרינה שויף ודן תורג'מן.