בצל אלמוגן ובצל הזיכרונות

רעיה המאיר כותבת שירה מילדותה ורק לקראת גיל שבעים העניקה לעצמה שי, הוצאת ספר שירה "בצל האלמוגן" (פיוטית, 2016). בוגרת הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית שמהם שלוש שנים תלמידה של לאה גולדברג. שנים רבות פעלה למען יהדות ברית המועצות וכעת פועלת למען השירה העברית.

אור אכזר

הָאוֹר הָיָה אַכְזָר כְּמוֹ בְּמִדְבָּר
כְּשֶׁסַּבָּא יִצְחָק מְעֻטָּר
בְּלֹבֶן זְקָנוֹ
הִזְדַּקֵּף מוּל הַנָּאצִי מַצִּית זְקָנוֹ.

וַאֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֶת קִבְרוֹ.

הֲיָדַעְתָּ, סַבָּא,
שֶׁאִוָּלֵד לָשֵׂאת אֶת זִכְרְךָ?
כְּאִלּוּ יָדַעְתִּי אֶת אַהֲבָתְךָ.

דָּמְךָ נִשְׁפַּךְ עִם דָּמִי.

סַבָּא!
הַמַּסָּע הַזֶּה
מוּל מוֹת ל"ד נְפָשׁוֹת
בְּכֶלֶא מַעֲמַקַּי,
בַּחוֹר הַשָּׁחֹר
עַד פְּעִימַת הַחַיִּים הָרִאשׁוֹנִית בְּתוֹכִי.

רעיה נולדה בהרי-אוראל. משפחת אִמה ברחה מפני הנאצים מבסרביה במלחמת העולם השנייה והגיעה לעיר אורנבורג אחרי תלאות מרובות. בהגיעה לגיל שנתיים חזרו הוריה לבסרביה לעיר צ'רנוביץ, ושם בילתה רעיה את ילדותה עד עלייתה לישראל כאשר הייתה כבת ארבע-עשרה.

אביה של רעיה, בני, נולד בפולין בעיירה אלכסנדר קויבסקי. הוא היה הצעיר מבין תשעת אחיו ואחיותיו. עם פרוץ המלחמה ברח מזרחה מפני הנאצים, ומאז לא ראה איש מבני משפחתו, למעט אחותו, רחל, שעלתה ארצה לפני המלחמה. כל השנים חיפש בני ניצולים ממשפחתו - שלושים ושתיים נפש - אך לשווא.

בשנות ה-60 של המאה העשרים החליט בן-גוריון על כינון יחסים דיפלומטיים עם גרמניה. זיכרונות השואה האיומה היו טריים עדיין, ורבים התקוממו נגד הרעיון. הפגנות סוערות היו במקומות שונים בארץ, ובחדר האוכל של קיבוץ העוגן, ששם עבד אביה בני בתור חרט-אמן, נתלו תמונות זוועה שצולמו בידי הנאצים בזמן המלחמה. באחת מן התמונות נראה יהודי גבה-קומה עטור זקן לבן עומד זקוף, וגרמני מצית את זקנו. לידו עומד גרמני אחר כשחיוך על פניו...אביה בני זיהה את אביו יצחק ברנדנבורג. הוא חזר הביתה המום ומדוכא ונפל למשכב, אשר ממנו לא קם זמן רב.

לימים כשחזר לעבודתו עזר לאמן שרגא וייל לבנות את דלתות הכנסת בירושלים. אולם הוא לא התאושש מההלם ובריאותו נפגעה ללא תקנה עד למותו, והוא בן 72.

בספר-השירים של רעיה - "בצל האלמוגן" - היא מקדישה שיר לזכרו של סבה שנרצח באכזריות לעיני המצלמה, והיא לא זכתה להכיר אותו.
רעיה המאיר עוסקת בחינוך שנים רבות. חברה בקבוצת "שיח כותבים" בעיר נתניה. היא ארגנה מפגש עם תלמידי בית הספר "הדסה נעורים" לכבוד יום השירה הבינלאומי ב 21.3.16. היא מחברת בין הדורות בכתיבתה ובעשייתה.

השושלת שלי

כְּמוֹ נַהֲרוֹת סִיבִּיר רַחֲבֵי-יָדַיִם
הַשּׁוֹשֶׁלֶת שֶׁלִּי.
מִשְׂתָּרְגִּים בְּשָׁרָשַׁי שָׁרְשֵׁיהֶם.
אֲנִי שׁוֹלַחַת מֵעִמְקֵי אַדְמָתִי
אֶל שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם
אֶל הַקּוֹל הַלָּבָן הָעֶלְיוֹן
לְחַבֵּק אֶת פְּנֵיהֶם
עֲטוּפוֹת בְּזֹהַר קִיּוּמָם שֶׁל יְלָדַי.