בימים אלה מסתיימת שנת הלימודים האקדמית באוניברסיטת ניו-יורק NYU, זהו המחזור ה 184 של בוגרי האוניברסיטה. זו אחת מן האוניברסיטאות העשירות בעולם. כשמטיילים בניו-יורק מבחינים בבניינים רבים ששייכים לאוניברסיטה הזאת, המבנים מפוזרים במנהטן וברוקלין. האוניברסיטה כל כך עשירה שקיימים לה סניפים ברחבי העולם.
את טקס הסיום חגגו באצטדיון הינקיס ב 18.5.16. אלפי סטודנטים בגלימות סגולות זרמו ברכבת התחתית בבוקרו של יום רביעי השבוע אל האצטדיון מלווים בבני המשפחה.,הסטודנטים הנרגשים סיימו תואר, תואר שני ותואר שלישי, כולם נרגשים לקראת המעמד שבו יוכרזו בוגרי התארים. ערב קודם החלו החגיגות בשטחי האוניברסיטה בהפנינג חוויתי שבו הסתובבו ליצני רחוב ופוזרו ביתנים לכיבוד. הסטודנטים הסתובבו עם הוריהם והתכבדו גם בסיכות על היותם הורים גאים לבוגרים.
העיר ניו-יורק מכבדת את בוגרי האוניברסיטה אנשים ברחוב ברכו בברכת מזל טוב את הבוגרים שהסתובבו ברחוב בגלימות הסגולות, ורבים איחלו בהצלחה וגם התעניינו מהו החוג שסיימת.
באצטדיון הינקיס צעדו על רחבת הדשא כל ראשי המחלקות ונציגי הבוגרים. כל הטקס שהיה רב משתתפים התנהל בסדר מופתי.
חוויתי לראשונה עם בני אלירן ויג את חגיגות הסיום של התואר השני בחוג ״לתכנון ולעיצוב משחקי מחשב״ מטעם הפקולטות לאמנות - הטיש, הלימודים התקיימו בבית הספר להנדסה שנמצא בברוקלין. מעט אוניברסיטאות בעולם עוסקות בפיתוח משחקי מחשב, וכנראה שבעתיד יפתחו פקולטות נוספות במקומות נוספים. העתיד טמון במשחקי מחשב או שמשחקי המחשב ישנו את העתיד.
בני נמנה בין בוגרי המחזור השלישי(בלבד) של התואר השני. קבוצתו יצרה את עבודת הגמר שנקראת אבדון, סופני- dire באנגלית. חברי הקבוצה הם הסטודנטים הבאים טומי קאו, טרי לי איקסון, רנדי סבלה, אלירן ויג, גראהם סאטראן.
המשחק שהוא עבודת התזה של הסטודנטים זכה לשבחים רבים לאורך הפיתוח וכבר השתתף בתערוכה בסן פרנסיסקו. המשחק שעיצבו הסטודנטים זכה למלגת עידוד מטעם NYU והם ימשיכו את הפרויקט במסגרת תוכנית שנקראת ״אינקובטור״. האוניברסיטה היוקרתית בחרה סטודנטים שעבודותיהם מבטאות חדשנות וייחודיות. וסוף-סוף תומכת בהם. במשך שלושה חודשים מראשית יוני 2016 עליהם להשתמש בשטח המחלקה ולפתח את המשחק שהוא למעשה עבודת התזה שלהם. לא כל הסטודנטים זוכים להיכלל בפרויקט האינקובטור: טומי קאן, טרי לי איקסאן ובני אלירן ויג ועוד שישה סטודנטים נוספים מתוך שלושים שסיימו הם בין הנבחרים לפרויקט ההמשך היוקרתי.
ב-19.5.16 התקיימה תערוכה של עבודת הגמר של המחלקה, סטודנטים מכל שנות הלימודים הציגו את עבודותיהם, ובערב הצטרפתי אל הבוגרים, מציגה לכל מי שרצה לדבר אתי שאני אימא של אלירן ויג, זה שמציג את העבודה היחידה בתערוכת הבוגרים שהיא משחק VR, כלומר וירטואל ריאליטי שזהו העתיד.
במשחק הזה שמצויר בצבעים אדום, שחור ולבן, צריך לנהוג ברכב ולברוח ממשהו. לא משנה מה תעשה במשחק הזה אתה תמות. בני מסביר לי שהסיפור סיפור אדיפוס מודרני, השחקן לא יודע מה קורה בהתחלה כשהוא משחק, המוות הוא חלק מן המכניקה של המשחק שלמעשה האם- mother בורחת מכנופיה שרוצה להשיב אותה לבנה. והיא השחקן- האם - בתפקיד הנהג שבורח מן הכנופיה שרוצה לרצוח אותה.
בעקבות המשחק הזה שוחחתי עם אחד מן המרצים שלימוד את הסטודנטים, שמו מתיוס וייסWeise הוא אינו מתכנן משחקים אלא חוקר תרבות וחוקר התנהגויות חברתיות. מתיוס הוא המרצה היחיד שאינו מתעניין איך בנו את המשחק אלא שואל מדוע אתה רוצה לעשות כזה משחק, ומהי המשמעות של המשחק.
מתיוס סיפר לי שמשחקי המחשב היו בתחילה מבוססים על סיפורים, הייתה עלילה של הרפתקאות ואחר כך הופיע הרובה בתוך עלילת הסיפור. הופעת הרובה בעלילה הובלטה כשהתעשיה צמחה, זה כנראה מוכר, למעשה שנינו הסכמנו שהשימוש באלימות במשחקים הוא אחד מן האמצעים הידועים לכולם. מתיוס טוען שהמשחק במשחקי מלחמה הוא חלק מן הרצון של האנושות ללכת אל האבדון, הניסיון האנושי מלמד שצריך לעבור את המסלול שבו חווים את הגיהנום כדי להוקיר את הטוב. בעולם שלנו שבו קיימת מציאות מדומה אפשר לחסוך במציאות את הסבל והרוע. צריך להפריד בין עולם המשחקים לבין המציאות. עולם המשחקים בעבורי שמגיעה מעולם האפי, עולם הספרות הוא עולם חדש. העולם החדש הוא עולם רווי דימויים שבו מנסים היוצרים החדשים וביניהם בני אלירן ויג לבטא ביקורת על העולם הישן העולם האלים.
עוד מעט נצא לטקס נוסף במגדלי
דונלד טראמפ סיכום אמנותי של כל מחלקות בית הספר לאמנות "הטיש". ביום ראשון אשוב לישראל משאירה את חבורת האמנים המוכשרת לעבוד על פרויקט הגמר. היום אני חשה גאווה רבה, שהילד שלי שגדל בישראל הצליח להגיע להישגים נאים בתחום חדש. אני מצטערת על דבר אחד על כך שבארץ איש לא מתעניין בהישגים הטכנולוגיים והאמנותיים שהוא השיג כדי להשיב אותו לפתח משחקים בארץ. לא זכינו לתמיכה כלכלית, כפי שנהוג במדינות אחרות. רבים ממשתתפי התוכנית היוקרתית הגיעו מרחבי העולם וזכו לתמיכה של המדינה כדי שישיבו אליה. על כך אצטער מאוד על בריחת המוחות. ואני יודעת שלא אעמוד בדרכו עם כל הצער שבדבר.
