כמה נדרש להקריב עבור השלום

נושא הדרמה במחזה הוא: האם לשם השכנת שלום בין שני עמים המצויים במלחמה, דרוש מישהו להקריב את חייו, כמו היה קורבן למולך או למינוטאור? שני עמים דימיוניים, הקרקזים והברוסרים, שבעי מלחמות דמים. כאשר סוף-סוף לקראת הסכם השלום, מתברר שבצד הקרקזים נהרג אחד פחות מאשר אצל הברוסרים - האחרונים מתעקשים על השוואה. הממשלה עורכת הגרלה, ולעם נודע שאחד, גדליה, הוא המועמד להקריב את חייו ולמות למען השלום.

יובל כהן הוא גדליה, האיש התמים, הפשוט, שאליו באים בתביעה למות למען השלום. למרות שמציעים לו כסף, ושיקראו על שמו את צום גדליהו - אין הדבר פשוט כלל. אשתו, תקווה (הילה די קסטרו) מתנגדת בתוקף. הנשיא "חצי-אל" עודד מנסטר, עם תוספת כרס תיאטרלית, שגם היא רמז ל"וישמן ישורון ויבעט"- מפעיל מכבש לחצים על האיש האומלל והמסכן כדי שיסכים להביא את השלום תוך הקרבת חייו.

חרף היות הרעיון דמיוני - הוא אינו חף מלאזכר את מה שקרה אצלנו לפני 11 שנים. כאשר 10 אלפים איש נעקרו בכוחניות מביתם בגוש-קטיף, גורשו פשוטו כמשמעו, והושלכו לזבל, מבלי לדאוג להם למגורים חילופיים, פרנסה וחינוך לילדיהם. והכל - כביכול למען שקט בגבול הדרומי, שלא רק שלא התממש, אלא היה לצעד שהצליח לקרב את מטולי הטילים יותר ויותר לשטחי ישראל עד לפריצת מלחמה נוספת רווית דמים. אך את עורו של המנהיג - זה הציל.

ההצגה, שבין המשפטים שלה שזור הומור, מצביעה על השאלה מוסרית: האם העם צריך להכנע להחלטות נמהרות שלמעשה מכוונות להציל את עורו של המנהיג- אז זה היה שרון ואימת קופת השרצים התלויה על גבו, וכאן במחזה - הנשיא שחפץ להימלט ע"י רמיה מתוצאות ההגרלה שבחרה בו כקורבן המיועד?

מלבד הדמויות הנזכרות לעיל, קיימות בסיפור עוד דמויות שכל אחת מהן עסיסית ומתבלנת את המחזה. כך היא המנחה הפופולרית בטלוויזיה מורן אברמוביץ' (דנה פרידר שופעת הקסם והחן), שמוכנה תמורת תגמול ראוי לנסות להשפיע על הקורבן המיועד, גדליה, לקבל עליו את הדין. בדמותה זו משתמש המחזאי כדי להעביר ביקורת על יושרם המקצועי של המנחים והשדרנים בערוצי הטלוויזיה באופן כללי, על חוסר היושר ועקמומיות ההחלטות הגורליות של הדרג הקובע והשלכותיהם לגבי הציבור - כל זאת, אך ורק מתוך שיקולים אנוכיים מצד המימסד והתקשורת. את דמות שר הביטחון ממלא רפי קלמר המנוסה, ותימור כהן הכה חמודה ממלאה את תפקיד בתו של גדליה המגיעה כדי לשנות את החלטתו. המחזה לווה בנגינה מקסימה על הפסנתר (של דיאנה רוזנברג? - לא צוין בתכניה)

ההצגה הועלתה במסגרת "פסטיבל תיאטרון קריאה", כשהשחקנים מחזיקים ביד אחת את הטקסט ובשאר גופם - משחקים ומביעים את הרגשות כמידת יכולתם. כך למשל, אלכסיי טשייב כ"גרגורי", שומר הראש האימתני של הנשיא, מלבב ומצחיק בתפקידו כגברתן אלים אך גם כפנטומימאי מעודן בקטע נוסף, כך שגם הוא מעניק נופך נוסף לכשרונם של שאר השחקנים, למרות שזה רק תיאטרון קריאה. למעשה, במוצ"ש, אמור היה להיבחר הטוב שבמחזות שעולים בשלושת ימי הפסטיבל, שיתוגמל בסכום שיעזור להעלותו כהצגה מושלמת בהמשך.

הרעיון של המחזה "גדליה גיבור קרקזיה" בהחלט ראוי לקבל בשר ועור על השלד שראינו, כי יש בו די מוסר השכל, חומר למחשבה, בימוי ראוי וצוות שחקנים טוב, כשביניהם בלטה במיוחד הילה די קסטרו, במשחק אכספרסיבי, מלא רגש ושכנוע, הרבה מעבר למה שנדרש בתיאטרון-קריאה. כך גם דנה פרידר הקסימה והעשירה את ההצגה במשחק מלא ביטחון עצמי ובהופעה מוחצנת ומקצוענית.

נאחל להצגה המשך חיים על הבמות, כי הקהל רק יצא נשכר מכך.