מתים מבושה

פצעי לחץ הינם אחת מהתופעות הרפואיות הפחות מוכרות ומדוברות שקיימות. סביר ולא יוזכרו בפרק של "האנטומיה של גריי" או יינתנו כדוגמה למחלה אשר עליה התגבר ידוען והצליח לחזור להצלחה. אך עם זאת, פצעי לחץ הינם אחת מהתופעות הרפואיות הנפוצות בישראל. מחקרים מדברים על כך ש-30% מהמאושפזים יפתחו פצע לחץ במהלך חייהם והתופעה נמצאת בעלייה מתמדת ואילו בארה"ב עומדים היקפי התמותה מהתופעה כבר על 3.79% מתוך כל 100 אלף איש מגיל 60 ומעלה [1].

פצעי לחץ הם הסוג הנפוץ ביותר מבין הפצעים המוגדרים כ'פצעים קשיי ריפוי' - פצעים אשר בשונה מפצע רגיל, אינם מחלימים באופן טבעי בפרק זמן סביר (עד כשבועיים מהיווצרותם). לרוב פצעי לחץ נוצרים בשל לחץ שמופעל על אזור בעור לאורך זמן ומונע את זרימת הדם אליו, כפי שמתרחש בזמן ישיבה או שכיבה ממושכים. הסיבה שמרבית האוכלוסייה לא מפתחת פצעי לחץ, נעוצה בכך שמרבית האנשים מזיזים את גופם באופן טבעי ומשנים את תנוחתם באופן תדיר, גם בזמן שינה, דבר המאפשר לדם להגיע לרקמות. הבעיה נוצרת כאשר אדם אינו יכול לשנות את תנוחתו בעקבות מוגבלות מוטורית ולכן לא מתבצעת זרימה של דם לעור לאורך זמן ומתפתח פצע.

מחקרים מצביעים על כך שמרבית הסובלים מפצעי לחץ הינם בני 65 ומעלה, אולם מדובר על נתון מעט בעייתי, היות שכל אדם אשר תנועתו הוגבלה הן בשל השמנת יתר, ניתוח, סוכרת או אפילו פציעה בצבא, נכנס לאוכלוסיית הסיכון. אז מדוע אחוז החולים שעברו את גיל 65 גבוה יותר? פשוט, משום שאוכלוסייה זו יותר מבוגרת, ובאופן יחסי סובלת יותר ממוגבלויות מוטוריות וממחלות אחרות מאשר שאר האוכלוסייה.

פצעי הלחץ יכולים להופיע במספר אזורים בגוף, לרוב יהיו אלה אזורים שבהם ישנו מגע בין הגוף למשטח נוסף כגון: ישבן, ירכיים, גב, אוזן, עקב ומרפקים. תצפיות שנערכו לאורך זמן בחולים גילו, כי רוב הפצעים ממוקמים בחלקו האחורי של הגוף, כאשר 65% מהם באזור האגן. תופעה זו מביאה לכך שמרבית הפצעים אינם מתגלים בראשיתם וגם כאשר מתגלים, חולים רבים מעדיפים שלא לשתף את בני משפחתם או גורמים רפואיים בידיעה ומנסים לטפל בפצע בכוחות עצמם. מכאן, נוצרת למעשה כרוניקה של שתיקה ואנשים נמנעים מלדווח על פצעיהם עד שאלה מגיעים לדרגת חומרה גבוהה המסכנת את חיי החולה.

נוסף על כך, בישראל קיימת בעיה קשה בנושא הטיפול שנגרמת בשל חוסר המודעות של האוכלוסייה לנושא. חולים שאינם מדווחים על מחלתם והיותו של התחום פחות מושך מביאים למעט עניין ציבורי בו והדבר משפיע גם על עולם הרפואה. המומחים בנושא מגיעים מתחומי רפואה שונים ומגוונים ולרוב רק לאחר שנתקלו בפצעים אצל מטופליהם, כגון כירורגים של כלי דם, כירורגים אורתופדיים, כירורגים כלליים ובעיקר אחיות מטפלות בבעיה.

אז מה עושים?

כאמור, פצעי לחץ אינם נרפאים מעצמם, ולכן הטיפול בפצעים מסוג זה הוא שונה מהרגיל. אולם, גם אנשים שנתקלו בתופעה, לא תמיד יודעים כיצד לפעול נכון על-מנת לטפל בה, והמושג השגור בפי הציבור כאשר מדובר על אביזרי טיפול הוא "מזרן ביצים". אותו מזרן ספוג המובנה בצורה של קרטון ביצים ואמור למנוע מגע בין המטופל למשטח עליו הוא שוכב ובכך למנוע מגע של פצע הלחץ עם המשטח. אך מזרני ביצים אינם התשובה, בפועל מדובר על משטח עשוי ספוג או גומי שאינו מתאים עצמו למטופל ולעיתים אף מגביר את הלחץ על אזורים מסוימים בגוף.

בכדי לטפל בפצע לחץ באופן תקין, יש לשלב אביזרי טיפול ייעודיים, כגון כריות ישיבה מתקדמות ומזרנים אקטיביים, מעקב רפואי וחבישות מתקדמות. פצע לחץ הינו פצע פתוח והחבישות מטפלות בזיהום ובהפרשות, במקביל, שימוש באביזרים ייעודיים מאפשר למטופל לקיים שגרת חיים טובה יותר תוך הפחתת הלחץ ממקום הפצע כאשר הוא יושב או שוכב וכך לסייע להחלמתו. בניגוד לעבר, הטכנולוגיה בה עושים שימוש במזרנים מבוססת על אוויר, כך שכל מזרן בנוי מתאים גליליים שכל אחד מהם מתנפח ומרוקן אוויר באופן עצמאי. הניפוח וריקון האוויר מאפשר לפזר את הלחץ על-פני כל הגוף ולהקטין את המגע בין הפצע למזרן.

בשנים האחרונות הגיעו לשוק הישראלי הרבה מוצרים ותכשירים לטיפול בפצעי לחץ ולכן חשוב שהצרכן יהיה ספקן ויתייעץ עם גורם רפואי מוסמך בטרם כל רכישה של מוצר. אולם, ישנם מספר טיפים שיכולים לעזור בתהליך:

1. לרכוש אך ורק מוצר מחברה מוכרת בעלת שם ומומלצת על-ידי רופאים מומחים לפצע;

2. במקרה של קניית מזרן אקטיבי לוודא כי הוא מורכב מתאים גליליים שגודלם המינימלי הוא 10 ס"מ וכי הם מופעלים על-ידי משאבה חשמלית מתקדמת שדואגת לזרימת האוויר אליהם בכל העת;

3. לוודא כי כל מוצר שנקנה מיוצר מחומר גמיש המונע חיכוך בעור ומונע היווצרות לחות על עור המטופל;

4. לא להתפתות לקחת מוצרים זולים כי הם כנראה לא איכותיים. הטיפול בפצע לחץ הוא טיפול יקר, מתמשך ולעיתים מתסכל ומצריך כוחות נפשיים ופיזיים כאחד. אך עם זאת, הזנחת הפצע יכולה להביא בקלות להידרדרות וזיהום, ומכאן הדרך למוות קצרה. שיעשה גוגל קצר על כריסטופר ריב, סופרמן הראשון בקולנוע, שמצא את מותו מפצע לחץ שלא טופל.